Don’t Forget Me Knots

From last week’s parshah

כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת הַזֶּה. … וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.1

But think on me when it shall be well with thee, and shew kindness, I pray thee, unto me, and make mention of me unto Pharaoh, and bring me out of this house: … Yet did not the chief butler remember Joseph, but forgat him.2

From this week’s parshah:

וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר: אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.3

Then spake the chief butler unto Pharaoh, saying, I do remember my faults this day:4

Rav Yitzhak Arama explains that Yosef requested the Chief Butler to do the equivalent of tying the proverbial string around his finger to ensure that he remember Yosef’s commission, but he neglected to do so, and indeed consequently forgot his charge:

ונתת כוס פרעה וכו’ כי אם זכרתני אתך וכו’. ירצה הטעם למה שראיתי לגזור על אמתת זה הענין כי ידעתיך איש חיל שר וחשוב בעיני המלך עד שידעתי שאם זכרתני אתך בתורת סימן ורושם זכרון באחד מהדברים שייטב לך לעשות אותו אות זכרון בחותמך או בלבושך אז תוכל לעשות עמי חסד שתזכירני אל פרעה והוצאתני וכו’. ואמר זה לפי שהזכרון הוא מהכחות הטבעיים אשר אין אדם שליט עליו. ואם ישכח מה יש לו לעשות ולזה יש לו להעזר בתחבולה כמו שיבא זכרונו בשער נ’ ב”ה.

ואמר הכתוב ולא זכר שר המשקים את יוסף. ירצה שלא שם לו סימן לזכרון כמו שאמר לו כי אם זכרתני אתך. ולזה וישכחהו כי לא נמשך מה שאמר והזכרתני אל פרעה והוא מה שהודה על חטאו אחר כך באומרו את חטאי אני מזכיר היום חטא פרעה וחטא יוסף שלא עשה התחבולה שבקש ממנו. …5

This mnemonic technique had earlier been mentioned by the Tur in his explanation of the rationale for the commandment of Tzitzis:

אף על פי שאין אדם חייב לקנות טלית בת ארבע כנפות כדי שיתחייב בציצית אלא דוקא אם רוצה להתכסות בטלית בת ארבע כנפות חייב להטיל בה ציצית מכל מקום טוב ונכון להיות כל אדם זהיר וזריז במצות ציצית שיהיה לו בגד קטן מצוייץ שילבש אותו כל היום כי עיקר מצותה על זכירת המצות ובכל שעה ובכל רגע צריך לכך דוגמא לדבר כאדם המזהיר לחבירו על ענין אחד שקושר קשר באזורו כדי שיזכרנו …6

Returning to R. Yitzhak Arama, his exegesis comprises an interesting dichotomy on culpability for forgetting a duty: on the one hand, one cannot be responsible for the actual forgetting, as “memory is one of the natural faculties that a person does not control, and if he forgets, what is he supposed to do?”, but on the other hand, it is precisely due to the foreseeability of this problem that one ought to preempt it by the proverbial string-tying.

There is extensive halachic literature on the question of liability for a tort committed out of forgetfulness, particularly in the context of a bailee whose excuse for his negligence is his forgetfulness. While it might generally be assumed that forgetting to lock a safe containing valuable property entrusted to one for safekeeping constitutes classic negligence, this is by no means clear; in fact, Rav Baruch Kalai takes for granted that it does not:

שאלה ראובן הלוה לשמעון תשעה אלפים לבנים ומשכן לו בשעת הלואתו כ”כ משכונות כסף וזהב שוים י”א אלפים ושלשלת זהב בתוכם והמשכונות הנזכרים נתנם ראובן בארגז סוגרת ומסוגרת במקום שהוא משים חפציו

ויהי היום כהגיע זמן הפרעון פתח הארגז לבקש המשכונות של שמעון ומצא הכסף ושלשלת אחת של זהב משקלה שלשים מיטיקאליש איננה ואינו יודע ראובן אם נגנבה מתוך הארגז או אם הוא פעמים שהיה רוצה להוציא איזה דבר מהארגז הוציא השלשלת לחוץ לבקש מבוקשו שכחה בחוץ ומשם נגנבה יורנו מורנו אם חייב ראובן לשלם דמי השלשלת כולה …

[ועיין שם שדן בשאלה, ובתוך דבריו כתב:] ונהי דאם טען שעתה נזכר ששכחו בחוץ או שהניח הארגז פתוח שלא בפשיעה אלא שנשכח ואחר שנזכר בא ומצאו חסר דלא הוי פשיעה השכחה דאנוס הוא וכן כתב הר”ש הכהן …7

The reference to the position of Rav Shlomo Cohen (Maharshach) is to his ruling in what I call the affair of the Harried Harborman. In brief, the harborman, an mercantile agent, was tasked with oversight of the unloading of merchandise from incoming ships and its loading onto overland transport. During one typically chaotic episode, some merchandise was lost, and the harborman was blamed for making an erroneous tally of the merchandise, which may have prevented its recovery. We have rulings on the case8 from four preeminent contemporary Ottoman poskim: Maharshach ruled that the harborman’s error is not considered negligence (פשיעה), but something beyond his control (אונס), for “his heart compelled him” (ליביה אנסיה); whereas Rav Shmuel di Medina (Maharashdam), Rav Avraham di Boton (a student of Maharashdam, whom he invariably refers to as “מורי הרב”, and an admirer of Maharshach, whom he invariably refers to as “הרב הכהן הגדול”) and Rav Ya’akov Castro all insist that it certainly is negligence, with Maharashdam even pronouncing that “there is certainly no greater negligence than this”:9

מהרשד”ם

ראובן היה פקיד של סוחרים שמינוהו בנמל בכפר אחת לקבל נכסיהם הבאים מויניציאה, ולשלחם בכל מקום שימצאו הבעלים, ומנהג אנשי הכפר שבזמן היריד יקפצו אנשי הכפר החמרים ויחטפו המשאות בלתי שיבררם ויפרטם הפקיד הנזכר ולראותם של מי ומי הם, והולכים להם ביריד תכף ומיד ואין בידו למחות, וצעק על זה הפקיד הנזכר ודיבר לנאמן קשות, והשיב לו הנאמן שכן מנהג אנשי הכפר בכל זמן ובכל פעם שבאים נכסים בזמן היריד ואין יכולת בידו לשנות מנהגם, וגם לסוחרים דבר הפקיד הנזכר והתרה להם על זה שיעשו איזה סדר פן יאבד דבר, ולא הטו אזן לדברי הפקיד,

ויהי היום ובאו נכסים מויניציאה בנמל הנזכר בכפר הנזכר, וחטפו אותם אנשי הכפר החמרים כמנהגם בזמן היריד, והפקיד הנזכר לא היה יכול למחות בידם והלכו החמרים ביריד ונאבדה באלה [חבילה] אחת מנכסים,

ועתה הסוחר בעל הנכסים הנזכר שנאבדו טוען ואומר שראובן הפקיד חייב בפשיעה, שפשע שהיה לו להשגיח לברר ולפרט המשאות של מי ומי הם, ומי ומי מהחמרים לוקח אותם. עוד טוען הסוחר הנזכר שפשע הפקיד הנזכר, לפי שכתב במקום ט”ו משאות, כתב ששולח לו י”ג משאות, ולכן לא השגיח הסוחר הנזכר לבקש לבד י”ג משאות (התם) [הגם] שמצא י”ד, אחר הט”ו לא ביקש, לפי שלא כתב לו לבד י”ג ולא ט”ו.

וראובן הפקיד משיב ואומר שמנהג אנשי הכפר החמרים שלא להניח לבררם ולפרטם ולראות מי ומי הוא מהחמרים הלוקח המשא של כל סוחר וסוחר, ועל זה הדבר טען לפני הנאמן והשיב לו שכך מנהג החמרים ההם ואין יכול לשנות מנהגם, וגם על זה הדבר דבר הפקיד הנזכר לסוחרים והתרה בהם לבל יבא נזק והפסד להם ולא אבו לשמוע. ועל הטעות שכתב י”ג במקום ט”ו, דרך הסוחרים לטעות, ועל הכל בזמן היריד שצריך לכתוב בחפזון ויש לו עסק רב מנכסי הסוחרים, והוי כמו סופר שטעה וכתב ק’ במקום ר’ דפטור.

יורנו מורנו הדין עם מי. …

[ועיין שם שדן בשאלה, ובתוך דבריו כתב:] אבל במה שפשע וטעה שבמקום שהיה לו לכתוב ט”ו משאות כתב י”ג, הא ודאי אין לך פשיעה גדולה מזו, שמסתמא כל יסוד ועיקר הסוחרים האלו בכתבים, וכמו שנראה ברור מדברי הרי”ף ז”ל (בבא קמא לז:), הביאו הטור חו”מ סימן קכ”א, וז”ל, כתב רב אלפס היכא דשדר ליה לחבריה כתב ואמר ליה כל מידי דאית לי גבך שדרינהו נהלי, לא מחייב באחריותו, והכי נהגי תגרי. הרי משמע שדרך התגרים לסמוך על מה שכותבים. ואם כן מצד זה הפקיד פשע פשיעה גדולה, ומתחייב.10

רב אברהם די בוטון

בנדון דידן ודאי שראובן זה הפקיד פשע במה שכתב י”ג במקם ט”ו ואף על גב שטעה איבעי ליה למידק דהא בההיא דכשותא שהבאתי לעיל דלא טעה כל כך במה שלא אמר מהא לא תרמי מחייבינן ליה היכא דהוי שומר שכר משום דאיבעי ליה למידק כל שכן כאן דלא היה לו לכתוב י”ג וכיון שכתב י”ג הרי פשע ואם נאבדו המשאות חייב באחריות דלא היה לו לתת מקום לסוחר לטעות שלא ישתדל לבקש הבאלה אם כן ודאי דמהך טעמא חייב הפקיד11

מהרש”ך

אמנם בנידון דידן זה הפקיד חשב שכתב שהיה שולח ט”ו באלש וטעה שלא במתכוין ליביה אנסיה שחשב שכתב ט”ו ומחמת דפקת הבהלה כתב (י”ד) [י”ג] במקום ט”ו דאפילו לענין שבועה איכא למימר דכה”ג מקרי האדם בשבועה פרט לאנוס

באופן שמכל הצדדים יראה דאין מקום לחייב לפקיד הנזכר כאשר פסק החכם השלם נר”ו:12

רב יעקב קשטרו

ואני למדתי מכאן לפקיד ששלח ט”ו משאות לבעל הנכסים וטעה וכתב בכתבו י”ג, שחייב בדמי השתים, ולא אמרינן דליביה אנסיה ושכח, ודברי הרש”ך בחלק ב’ סימן ק”ק לא נתחוורו לי, אחר כך מצאתי כדברי [ב]רשד”ם13

I have recorded a lecture, and compiled a comprehensive collection of sources and citations, on the Harried Harborman case in particular and the question of liability for forgetfulness and error in general; they are available at the Internet Archive.

  1. בראשית מ:יד;כג – קשר []
  2. Link. []
  3. שם מא:ט – קשר []
  4. Link. []
  5. עקידת יצחק בראשית (וישב – מקץ) שער תשעה ועשרים עמוד רנא: – קשר []
  6. טור או”ח סימן כ”ד, הובא פה []
  7. שו”ת מקור ברוך סימן נ”ב – קשר []
  8. Maharashdam, Maharshach, and Rav Avraham di Boton penned formal responsa, while Rav Ya’akov Castro has a brief comment on the case in his glosses to Hoshen Mishpat, and it is unclear whether he actually issued a formal ruling. []
  9. R. Avraham di Boton nevertheless rules in favor of the harborman, as the loss of the merchandise cannot be attributed to his error. []
  10. שו”ת מהרשד”ם (מהדורת זכרון אהרן: ירושלים תשס”ח) חו”מ סימן ק”כ – קשר [לבוב תרכ”ב].‏ []
  11. שו”ת לחם רב סימן ק”פ – קשר []
  12. שו”ת מהרש”ך חלק ב’ סימן ר’ [ק”ק] –קשר []
  13. ערך לחם חו”מ רצא:ז – קשר []

First, Do No Harm

I recently recorded a lecture, and published an article, on the Halachah of malpractice; as usual, both are available, along with my lecture notes, at the Internet Archive. The former covers both general malpractice as well as medical malpractice in particular, while the latter is limited to the latter; both focus primarily on the native Halachah, touching only briefly on the important question of the Halachah’s recognition of secular malpractice law, for reasons such as דינא דמלכותא דינא and מנהג.

Update: Another lecture, covering both general and medical malpractice, at the Internet Archive.

The Fiduciary Responsibilities Of Shepherds

We recently read Ya’akov’s infuriated protestation of his honesty during his service to Lavan:

ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן … הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני1

Is a shepherd actually Halachically obligated in this level of diligence? Rav Ahai Gaon does indeed derive from this passage that he is, insofar as he is being compensated for the job:

שאילתא דאילו גברא דמשלמין ליה חיותא לנטורי מיחייב לנטורא שפיר אי לנטורי חנם אשלימו ליה מנטרא שמירה קלה … ואי לנטורי באגרא אשלימו ליה אף על גב דאוקמא בדוכתא דנטירותא ונגנבה או אבדה מיחייב לשלומי ובעי למיתב בהדה לנטורה ביממא ובליליא דהכי אשכחן ביעקב אבינו דאמר ליה ללבן נטרית לענך ביממא ובליליא הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה2

The Gemara, on the other hand, seems to explicitly declare that Ya’akov was not obligated in this level of diligence:

ההוא רעיא דהוה קא רעי חיותא אגודא דנהר פפא שריג חדא מינייהו ונפלת למיא אתא לקמיה דרבה ופטריה אמר מאי הוה ליה למעבד הא נטר כדנטרי אינשי …

איתיביה עד מתי שומר שכר חייב לשמור עד כדי הייתי ביום אכלני בחורב וקרח בלילה אמר ליה התם נמי בחזני מתא [פירש”י על הגמרא לעיל: שומרי העיר בלילה שכל סמך אנשי העיר עליהם לשמור גופם וממונם הנהו ודאי בעו נטירותא יתירתא] אמר ליה אטו יעקב אבינו חזן מתא הוה דאמר ליה ללבן נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא3

Rav Yeshayah Berlin [not to be confused with his namesake Sir Isaiah Berlin4], in his commentary to the She’iltos משמרת שלום, makes this point:

יש לעיין בסוגיא שלפנינו … דמסיק דאין זה אלא בחזנא דמתא … דוקא, אבל שאר שומרים אינם צריכים לשמור כל כך. ויעקב הוא דקאמר נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא ע”ש5

Upon further consideration, however, Rav Ahai Gaon appears to be perfectly correct, since there is actually more to the Sugya than we have heretofore seen:

רב חסדא ורבה בר רב הונא לא סבירא להו הא דרבה דאמרי להכי יהבה לך אגרא לנטורי לי נטירותא יתירתא

The Poskim accept the view of רב חסדא ורבה בר רב הונא against that of רבה, so Rav Ahai Gaon’s requirement of day and night care seems eminently logical, and Rav Berlin’s objection quite baffling. This point is made by Neziv in his העמק שאלה:

דהלכה כרב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי להכי יהבי לך אגרא כו’ ולא כרבה דמוקי הא בחזן מתא, וזה פשוט.6

[Although he does not mention Rav Berlin’s comment, he clearly intends to rebut it. Neziv notes in an introduction to העמק שאלה that he will generally not make explicit reference to the משמרת שלום where he dissents from it, and explains why:

הגאון ר’ ישעיה ברלין זצ”ל עשה זר נפלא וקרא לו ראשון לציון … גם עשה ספר שאילת שלום להעיר באיזה מקומות, ומעטים המה ובמהירות כאשר העיד בכמה מקומות, … אמנם בכמה מקומות נטיתי ביאורי מדעתו ז”ל ולא זכרתי שמו על הקלקלה והתפיסה. הרואה יראה ויבין מה שבלבי, מה שאין כן במקום שנטיתי בפירוש דברי רבינו מדעת שאר ספרים, הייתי מוכרח לפרש שלא כאותו גאון שלא יאמרו נעלם הוא ממני, מה שאין כן ספר שאילת שלום שבצידי. בכל זה באיזה מקומות הביאני הענין לפרש שלא כשאילת שלום, ואי אפשר להסביר תכונת הלב באותו שעה ובאותו מקום שבאתי לפרש.7

]

Fortunately, we need not speculate about Rav Berlin’s intention, since Mossad Harav Kook’s edition of the העמק שאלה contains as an appendix Rav Berlin’s manuscript notes to his own copy of the שאילתות (which really form the basis for a second edition of his commentaries to that work) in which he explains his rather elliptical comment at much greater length. The publisher describes these notes as follows

הוספות לשאילת שלום מהרב הגאון רבינו ישעיה ברלין זצ”ל, נעתק מכתב-ידו שעל גליונות ספר השאילתות, דפוס דיהרנפורט, תקו”ם (נמצא בבריטיש מוזיאום, לונדון) ונעתק על ידי מר משה סנדרס, לונדון

Rav Berlin’s introduction:

הקדמה

באין ספק ראו עיניו8 כעיני יונים בהשקפה לטובה ב”שאלתות דרב אחאי-גאון” הנדפס זה מקרוב בק”ק דיהרנפורט על-ידי תורני אחד, ושמתי סביב לו “ראשון-לציון” ומתחת לזירו “שאילת-שלום”, ומהותו ואיכותו הלוא מבואר בהסכמתם מתלתא קראי, חכמי הזמן, וגם בהקדמה קטנה אשר הצבתי בראש הספר הנורא ההוא.

His elaboration of our passage:

ונהי דרב חסדא ורבה בר רב הונא לא סבירא להו הא דרבה דאמרי להכי ייהבי לך אגרא לנטורי לי נטירותא יתירתא עיי”ש, היינו רק לאפוקי מדרבה דפוטר בשריג חדא מינייהו, משום דהא נטיר כדנטרי אינשי, על זה פליגי רב חסדא ורבה בר רב הונא, ואמרו דלא מהני בהך נטירותא כדנטרי אינשי, אלא חייב לנטורי נטירותא יתירתא דלהכי יהיב ליה אגרא, אבל בשאר אונסין גדולים, כגון דניים כדניימי אינשי, ושיהיה חייב אפילו עד כדי הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, מנלן לאפושי בפלוגתא בין רב חסדא ורבה בר רב הונא, ובין רבה, ועדופין לומר דגם רב חסדא ורבה בר רב הונא אוקמי כמו רבה בחזני מתא דוקא וכהך ברייתא, ויעקב דאמר נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא, וכן משמע מהרי”ף (פ”ז רמז תקה) והרא”ש (שם סימן י”ד) שכתבו בהלכותיהם, והלכתא כוותייהו, כרב חסדא ורבה בר רב הונא, דהא רב פפא עביד עובדא כוותייהו דאמרינן (בבא מציעא צ”ג סוף ע”ב) רב אחא סבולאה הוה קא מעבר חיותא וכו’ דחפה חדא לחברתה שדתא למיא אתיא לקמיה דרב פפא חייביה וכו’ עיי”ש (ברי”ף), הרי דבהך דשריג איפלגי ובהא קיימא לן כרב חסדא וכרבה בר רב הונא, משום דרב פפא עביד עובדא כוותייהו, וכן כתב הנימוקי יוסף בזה הלשון ומיהו משמע דאי אנסתו שינה או אונס אחר בגופו פטור, דמאי הוה ליה למיעבד.

Update: Wolf2191 has corrected the absence of a Wikipedia entry for Rav Yeshayah Berlin that I had lamented in note 4.

Update II: I recently encountered a transcript of a speech by Rav Aharon Kotler, in which he takes for granted that Ya’akov’s meticulousness has aspects “that are not found in the שלחן ערוך” and in which an employee is not obligated. As we have seen, this is the position of Rav Yeshayah Berlin, in contradistinction to that of Rav Ahai and Neziv:

לבית לבן הגיע יעקב בהיותו בן ע”ז שנה ובכל זאת הרגיש שעדיין יש לו לעלות מעלה מעלה ולעמוד במדרגתו גם בבית לבן, כדי להכין את בני ישראל לשמור על מדרגתם גם בין האומות, ועל כן הציע אעבדך שבע שנים וכו’. באותו שבע השנים הוא טיהר וקידש את עצמו כאמור עם לבן גרתי. בעבודת הצאן היו ענינים גדולים שאפס קציהם אנו רואים. היו לו דינים שאינם נמצאים ב”חשן משפט”, הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני, בהנהגות כאלו אין שכיר חייב, הגמרא בסוף השוכר את הפועלים (בבא מציעא) קוראת לזה נטירותא יתירתא.9

  1. בראשית פרק ל”א פסוקים ל”ו – מ []
  2. שאילתות דרב אחאי גאון ויצא שאילתא כ []
  3. בבא מציעא דף צ”ג ע”א – ע”ב []
  4. It is a great shame that even Hebrew Wikipedia only has an entry for the philosopher, and not for the Gaon. It is Wikipedia, so someone should correct this by adding a disambiguation page and an entry for the Gaon, possibly borrowing information from his Jewish Encyclopedia entry and from his entry in the אנציקלופדיה יהדות. He who does so will be זריז ונשכר. []
  5. משמרת שלום על השאילתות שם []
  6. העמק שאלה שם אות ג []
  7. הקדמה להעמק שאלה “פתח העמק” []
  8. I am unsure who Rav Berlin is addressing here. []
  9. משנת רבי אהרן חלק שלישי (מכון משנת רבי אהרן: לייקוואוד ה’תשמ”ח) עמוד קפא []