Prof. Marc B. Shapiro, citing and explicating a provocative idea of Rav Kook:
כבר מפורסם למדי שהנבואה לוקחת את המשלים להדרכה האנושית, לפי המפורסם אז בלשון בני אדם באותו זמן, לסבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע בהוה, “ועת ומשפט ידע לב חכם”, וכדעת הרמב”ם וביאור הרש”ט במורה נבוכים סוף פרק ז’ משלישי, ופשטם של דברי הירושלמי שלהי תענית לענין קלקול חשבונות של תשעה בתמוז.
What R. Kook is saying here is that prophecy uses what is “widely accepted”, even if mistaken, as well as the forms of speech current among contemporary listeners. With this conception, one can’t be disturbed if the Torah or other prophets describe matters not in accord with the facts as we know them today, because the immediate audience of the prophet did think that these were the facts. …
[H]e also refers to the end of Ta’anit in the Jerusalem Talmud. What is this about? According to Jeremiah 39:2 the Jerusalem city walls were breached on the ninth day of Tamuz. Yet JTa’anit 4:5 states that this occurred on the seventeenth of Tamuz. How to make sense of this contradiction? The Jerusalem Talmud answers as follows:
קלקול חשבונות יש כאן
Korban Edah explains:
מרוב הצרות טעו בחשבונות ולא רצה המקרא לשנות ממה שסמכו הם לומר כביכול אנכי עמו בצרה
In other words, the book of Jeremiah records mistaken information, but that is because it chooses to reflect the mistaken view of the people, rather than record the accurate facts. As the final words of Korban Edah explain, there are more important considerations for the prophet than to be accurate in such matters. R. Kook sees the lesson of this talmudic passage as applicable to elsewhere in the Bible, namely, that absolute accuracy in its descriptions (both scientific and historical) is not vital and can therefore be sacrificed in order to inculcate the Bible’s higher truths. R. Kook does not tell us how far to take this principle, and no doubt he himself was not sure. The only thing he could say was that these matters would be settled by, as mentioned already, החוש הבהיר של האומה
Here is the complete context of the Yerushalmi:
חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בט”ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר:1
כתיב (ירמיהו לט) בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין
א”ר תנחום בר חנילאי קילקול חשבונות יש כאן
הה”ד (יחזקאל כו) ויהי בעשתי עשרה שנה בא’ לחדש היה דבר ה’ אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח
מהו האח
אין תימר בא’ באב עדיין לא נשרף
אין תימר בא’ באלול ביום ולילה נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור
אלא קלקול חשבונות יש כאן.
ר’ יוחנן ורשב”ל ר’ יוחנן אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקלקלו חשבונותיו אמר יעשה זה ראש לחשבונות.
רשב”ל אמרא למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקדש אמר יעשה זה ראש לחשבונות.
רבי מנא בעי ניחא נתקללו לשעבר דילמא להבא.
בין כמ”ד בתשעה לחדש בין כמ”ד בי”ז מה ביניהון.
כ”א יום מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב בהמ”ק.
א”ר אבונה סימנא (ירמיהו א) מקל שקד אני רואה מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ”א יום כך מים שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית כ”א יום.
מ”ד בט’ לחדש בא’ באב חרב הבית מ”ד בי”ז בט”ב חרב הבית.2
Rav Kook’s refererence to “the simple reading of the words of the Yerushalmi” alludes to the possibility of alternative interpretations. One such, propounded by no less eminent and religiously traditional an authority as Hasam Sofer, is arguably even more provocative and theologically radical: according to this approach, the text of Jeremiah is simply corrupt, having been altered from the historically accurate and Biblically consistent original by readers who misunderstood the true chronology of the sack of Jerusalem and destruction of the Temple:
עיין פירוש קרבן העדה. ולפע”ד נראה להוסיף כיון שעד עתה היה תלויה בדין וביום שנשבר תם עונך בת ציון ומיד מתחיל נחמה על כן מתחיל חודש אחר ונקרא מנחם כמו שאנו נוהגים על כן קורא לט’ באב א’ בחודש.
ואמנם בקרבן העדה תמה איך שייך לומר בספרי נבואה קלקול חשבונות.
ועוד אפילו תימא ירמיה מרוב צרות שהיה בירושלים אבל בנבואת יחזקאל שהיה בבבל עם החרש והמסגר גלות יכניה והם ישבו שלוים ושקטים והוא ראה בנבואתו חורבן ירושלים ביום א’ באב ואיך טעה בחשבון.
ונלע”ד ליישב הכל בעזה”י. בהקדים מה דאיתא בסמוך דלעולם בין בקיעת העיר לחורבן הוא כ”א יום ובין אם תחשוב הבקיעה בט’ תמוז היה החורבן א’ אב. ואם הבקיעה היה בי”ז היה החורבן בט’ באב.
עוד אקדים מ”ש לעיל הואיל ותם עונך בת ציון הוא תחילת נחמה מכאן ואילך היינו לקושטא דמלתא. אבל אנשי אותו הדור בבבל לא האמינו זה ונתיאשו ובאו זקני ישראל לפני יחזקאל ואמרו נהיה ככל הגוים כי עבד שמכרו רבו אין לזה על זה כלום והשיב להם ביד חזקה וכו’ אמלוך אליכם.
ונבוא אל המכוון בעזה”י דאנשי בבל שמעו מהנביאים שלהם ביום א’ לחדש שמח צור במפלת ירושלים והם לא הבינו כי ט’ באב נקרא א’ בחדש על כי תם עונך על כן חשבו כפשוטו כי ביום ראש חדש אב נשרף בית המקדש וחשבו כ”א יום למפרע לבקיעת העיר ויהיה ביום ט’ תמוז. ויען כי הם ישבו בבבל שלוים ושקטים ולא היה להם שום בלבול הדעת ומכל שכן לנביא יחזקאל על כן האמינו זה אמת נכון כי כך היה המעשה.
ושוב ביום ה’ טבת שאחריו בא הפליט הראשון מירושלים ואמר הוכתה העיר כשאמר להם שנבקע בי”ז בתמוז ונחרבה בט’ באב לא האמינו להפליט כי אמרו אתם טעיתם ואנן על נביא שלנו נסמוך. ואפילו אחר כך כשהגיעו להם ספרי ירמיה ושם בודאי היה נכתב י”ז בתמוז נבקע העיר היה מגיהים בו בט’ לחדש הרביעי כי הם תלו הכל בקלקול חשבונות.
אבל באמת לפי מה שידענו כי תם עונך בת ציון וט’ באב נקרא א’ לחדש מנחם אין כאן קלקול ולא טעות ואמת ונכון כי בי”ז נבקע העיר ובט’ נחרב הבית:3
This is simply astounding; while there are many well known assertions within our tradition that our Biblical text is not perfectly accurate and reliable, these generally refer to variations and alterations that fall into one or more of the following categories:
- ‘Trivial’ variations, such as defective and plene spellings4
- ‘Authorized’ alterations, by such as the Men of the Great Assembly5
- Variations between texts, so that the incorrect reading is present only in some texts, while the true reading is preserved in others6
I am unaware offhand of any similar claim by a mainstream, traditional Jewish thinker that a passage universally present in all Biblical texts, current and historical, is factually incorrect and a corrupt alteration of the original text by anonymous readers who tampered with it based on their own theological-factual misapprehensions.