Tag: anthroponyms

What’s In A Name?

My weekly lectures (available at the Internet Archive) and column for this past פרשת במדבר discussed the legitimacy of the use of non-Jewish names by Jews:

In parashas Bemidbar (1:2), Hashem commands Moshe to count the Jews “with the number of their names”. The Sforno explains that this census (as opposed to the one at the end of chumash Bemidbar) included their names, since everyone from that generation had names that alluded to their personal nature, a distinction that the subsequent generation did not possess.

Elsewhere (Bereishis 29:35), the Sforno opines that the names that Yaakov Avinu’s wives chose for their children were not invented by them, but were preexisting names that they chose due to their linguistic applicability to their personal circumstances.

According to the Sforno, then, Biblical names were not necessarily natively Jewish. The Talmud itself contains a similar opinion about the name Esther. According to one view, Esther’s true name was Hadassah, while Esther was the name that the “nations of the world” called her, alluding to “Istahar” (Megilah 13a), meaning either the moon (Rashi), or the planet Venus (Yaavetz, Targum Sheni Megilah 2:7).

This etymology of the name Esther as being of non-Jewish origin has an important ramification for the law of gittin (bills of divorce). A fundamental dichotomy in these laws exists between “Jewish” and “non-Jewish” names, with different rules applying to how they are written in a get, and the question arises as to how to categorize a name like “Alexander”: on the one hand, it is certainly of Greek, and not Jewish, origin, but on the other hand, it was already a common Jewish name in the Talmudic era. One of the classic works on the laws governing the writing of names in gittin, the Get Mesudar (Mavo Shearim, Pesher Davar #2), rules in favor of the view that “Alexander” is treated as a Jewish name, for “even the name Esther did not sprout from holy ground, for it is from the Persian language … but it is nevertheless considered a Hebrew name since it had become common among Jews back when they still spoke the Holy Tongue, and it is also written in the Holy Scriptures, and so too Alexander and similar [names]”.

[We have previously discussed Esther / Istahar / Venus / Ishtar here.]

The earliest halachic discussion of this basic topic of which I am aware is that of Rav Shmuel de Medina (Rashdam):

שאלה אלו האנוסים שבאים מפורטוגל והיו להם שמות כשמות הגוים ואחר שבאו לבקש את ד’ ואת תורתו משנים שמם לשמות בני ישראל ויש להם צורך לכתוב ממקום אשר הם יושבים ביהדותם אל המקום אשר היה להם שמות כשמות הגוים אם לקרוביהם ואם למי שנושא ונתון ממונם אם יכולים לכתוב ולשנות שמם כשמות אשר היו להם בגיותם או אם יש חשש איסור בדבר מפני שנראה מקיים היותו עדין גוי ובלתי מודה בתורת ד’

תשובה אמת כי מדת חסידות לא קאמינא דודאי מדת חסידות הוא להרחיק האדם עצמו בכל מיני הרחקות שאיפשר ובפרט למי שעברו על ראשו המים הזדונים אכן מן הדין נראה בעיני דבר ברור שאין בזה חשש איסור כלל

[ועיין שם שהאריך להוכיח להתיר, ובתוך דבריו כתב:] שמות הגוים אינם אסורים ליהודים וראיה לדבר דאמרינן בגיטין פ’ א’ [פרק א’] … ולא תימא דוקא שמות הרגילים ישראל וגוים יחד אבל שמות מובהקים לגוים לא שהרי מתוך דברי הרא”ש משמע בפירוש שהיו ישראלים נקראים כשמות מובהקים של גוים …1

[I am always struck by Rashdam’s use of the idiom “שעברו על ראשו המים הזדונים” to refer to baptism …]

And while we’re on the topic of the names of Yaakov’s children, I’ll take the opportunity to cite Hizkuni’s utterly charming interpretation2 of Leah’s declaration, upon the birth of her third child, that “הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים”: a woman can manage two children with her two hands, but requires her husband’s help once her offspring number three!

עד עכשיו הייתי מנהלת שני בני בשתי ידי ועכשיו שנולד לו בן שלישי יצטרך אישי לסייע לי לנהלם:3

  1. שו”ת מהרשד”ם יו”ד סימן קצ”ט [↩]
  2. Recently brought to my attention by my friend Y.Z. [↩]
  3. חזקוני, בראשית כט:לד [↩]

Pagan Theophory In Jewish Anthroponyms

Esther

No one really knows whether the Biblical name Esther is related to the Assyro-Babylonian goddess(es) Ishtar. As per the Wikipedia Talk page for Ishtar:

“Anunit, Atarsamain and Esther are alternative names for Ishtar.”

I have removed the sentence from the article lead; article Atarsamain makes no mention of the goddess being a counterpart of Ishtar, and the link between biblical Esther and Ishtar is highly disputed by scholars – the article shouldn’t state it as a fact. – Mike Rosoft (talk) 08:13, 26 June 2008 (UTC)

Actually, the fact that there are valid linguistic correspondences between the word Ishtar and Hebrew Ester, suitable to a late Akkadian loanword to west Semitic (but not suitable to an inherited cognate, of course) is not very controversial, as far as I’m aware. What many people are skeptical about is whether this has any great significance or deep meaning… AnonMoos (talk) 22:38, 26 June 2008 (UTC)

Actually, Anunit is a seperate goddess, she isn’t Ishtar, Cuthaean Creation Legend: ‘I prayed to Ishtar, (…), Zamama, Anunit, Nabu, (…) and shamash the warrior’ I think that you are confusing the Ishtars with the goddess herself. The Ishtars were a group of goddesses, that included both Ishtar and Anunit. Is there any references to Atarsamain being female? [User:Abdishtar|talk] 15:25 31 January 2010 —Preceding unsigned comment added by Abdishtar (talk) 22:50, 4 February 2010 (UTC) (talk • contribs) 20:25, 31 January 2010 (UTC)

There actually is some support in our tradition for a connection between Esther and Ishtar; the Talmud mentions an opinion that Esther’s ‘real’ name was Hadassah, and that the name Esther was given to her by “the nations of the world”:

ויהי אומן את הדסה קרי לה הדסה וקרי לה אסתר

תניא ר”מ אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים וכן הוא אומר והוא עומד בין ההדסים

רבי יהודה אומר הדסה שמה ולמה נקראת שמה אסתר על שם שהיתה מסתרת דבריה שנאמר אין אסתר מגדת את עמה וגו’

ר’ נחמיה אומר הדסה שמה ולמה נקראת אסתר שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר1

What is אסתהר? Rashi explains it to be a reference to the moon:

אסתהר. ירח יפה כלבנה:2

Rav Ya’akov Emden disagrees, and interprets it as Venus:

על שום אסתהר. נ”ב בתרגום איוב על הפסוק אם אראה אור כי יהל. נראה שאסתהר אינו לבנה אלא הוא שם כוכב נוגה שאורו מזהיר:3

This is also the view of the Targum Sheni to Esther:

איתקרי שמא אסתר בשם כוכב נוגהא יונית אסתירא והדסה אתקריית בשם צדיקיא4

And indeed, the Yalkut Shimoni has the above Talmudic passage with the words כוכב הנוגה interpolated:

ויהי אומן את הדסה. קרי לה הדסה וקרי לה אסתר, תני רבי אומר אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה על שם צדיקים, וכן הוא אומר והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה, ר’ יהודה אמר הדסה שמה, ולמה נקרא שמסה אסתר שמסתרת את דבריה, וכה”א אין אסתר מגדת מולדתה, רבי נחמיה אומר הדסה שמה, ולמה נקרא שמה אסתר שהיו עובדי אלילים קורין אותה כוכב הנוגה על שם אסתהר5

Solomon Buber, in a gloss to a similar Medrash, asserts that the reference to כוכב נוגה is an addition to the authentic text by some commentator:

המלות “כוכב נוגה” נוסף מאיזה מפרש על המלה אסתהר, וכן בתרגום שני …6

The גט מסודר asserts that “the name Esther did not sprout from holy earth, for it is from the Persian language, as is known and as is stated in the Medrash and Gemara”. He adduces this in support of the principle that even names that are not indigenously Jewish have the technical status of שם עברי in the context of Gittin:

שם שנמצא בלשון הקודש, כגון בנימין, אסתר, נקרא שם עברי. ושם שבא מלשון העמים, כגון הירש, פעסל, נקרא שם לעז.7

גם לשון ארמי חשוב כלשון הקודש, ולכן כל השמות אשר יבואו בתנ”ך ובגמרא נחשבים לשמות עברי.

הן נמצאו בגמרא איזה שמות, אף כי רק מעט מזעיר, אשר מקור שרשם אינו לא בלשון ארמי ולא בלשון הקודש, כגון אלכסנדר, שהוא מלשון יוני. אבל אחרי כי השמות האלה הורגלו בין עמנו בעוד שלשון ארמי הי’ בפיהם נעשו לשמות לשון ארמי ונחשבים כשמות קודש, וגם יען כי כתובים בספרי חכמינו ז”ל.

הלא אף שם אסתר לא נצמח על אדמת קודש, כי הוא מלשון פרסי כידוע וכדאיתא במדרש ובגמרא … אבל בכל זה נחשב לשם עברי מפני שהורגל בפי היהודים בעודם מדברים בלשון הקודש וגם כתוב בכתבי הקודש, וכן נמי אלכסנדר וכדומה.

וזה שכתב הטיב גיטין (שמות אנשים אות ט’ ס”ק ב’) טודרוס הוא שם המשתמש בקודש ובחול ואף על פי שאין לו ביאור בלשון הקודש ואינו במקרא אף על פי כן קורין בו לשם מובהק כמו אלכסנדר וכיוצא בו:8

A strong case can be made for the Venus interpretation, in light of Hazal’s famous association of Esther with the Morning Star – i.e., Venus.

So Esther may have been a name given to the eponymous heroine of the Megillah by the ‘idol-worshippers’ (as per the Yalkut’s text), alluding to Venus, the Morning Star – the planet associated by the Babylonians with Ishtar:

The Babylonians named the planet Ishtar (Sumerian Inanna), the personification of womanhood, and goddess of love.9

Venus (Greek: Aphrodite; Babylonian: Ishtar) is the goddess of love and beauty. The planet is so named probably because it is the brightest of the planets known to the ancients. (With a few exceptions, the surface features on Venus are named for female figures.)10

Another related etymological question is whether the Yiddish names Feivel / Feivish, often accompanying Shraga (as well as other names associated with light and sun, as we shall see), derive from the names of the Greco-Roman god Phoebus Apollo, associated with the sun. Salo Baron takes the derivation for granted:

… the names borne by the two most important leaders of the Jewish communities who headed the first return to Palestine in 538. Sheshbazzar and Zerubbabel are both Babylonian names; indeed, pagan theophorous names. If Sheshbazzar is to be identified with Shenazzar (I Chron. 3:18), the son of the former king Jehoiachin bore a name meaning “The Sun god Shamash [or the Moon god Sin] may protect the son.” His nephew, Zerubbabel, had the rather common Babylonian name, “scion of Babel.”

Of course, the Jews may have been at that time as little aware of the forgotten meaning of common names as is an East-European orthodox Jew today, when he selects for his son what he thinks the specifically Jewish name, “Feivish” derived from Phoebus Apollo. Nor does the author of the ardently nationalistic book of Daniel evince any concern about the Babylonian names of his four noble youths, including the obviously theophorus Belteshazzar and Abed-nego (1:6-7). But the fact that Sheshbazzar was given that name in the early years of his father’s captivity (five of Jehoiachin’s seven sons are mentioned in the Bablyonian tablets of 592) and that he possibly changed his name to Shenazzar under Nabonidus to flatter that king’s enthusiasm for Sin, the Moon god of his native Haran, is the more significant, the less opposition it seems to have invoked in Jewish circles.11

But once again, no one really knows:

“Feivel” does not come from the “Phobos” (aka Apollo), the Greek Sun God! (This was a false etymology put about by German Jewish scholars in the 19th century.) Etymologically, the earliest instances of the the name “Feibush” are written as “Vivs” (Vivus) which is the Latin equivalent of “[C]Haim”, “life”, a name which was given to sick children (and adults) to “confuse the Angel of Death” (who could then no longer find the person named on his “list” who he had to kill).

Uri, Shraga and Phoebus (of which Feivish and Feivel are yiddishized corruptions) all mean basically ‘bright’, ‘shining’, ‘light’.

“Fayvush or Faivel are the kinnuim of Shraga. Fayvush is an ancient Jewish name whose origin was the Latin vivus (living, alive), a loan translation (calque) from Hebrew chaim (life). Later the name Fayvush was erroneously considered to be a derivation from Phoebus, god of the sun–consequently Fayvish became the kinnui not only for the Biblical Hebrew name Uri (light) but for the Aramaic name Shraga (candle) in the Rabbinic period. Folk legends along with true and false etymologies gave rise to these interwoven associations between Hebrew name and kinnui.

For what it’s worth, Rav Efraim Zalman Margolis reports, and apparently takes seriously, such a derivation:

ואני שמעתי טעם כינוי זה לפי שבלשון איטליא לעז של שמש פעביאס ומזה נשתרבב שם פייבש להיות כינוי לאותן שמות שמורים על אור המאיר כגון אורי אור שרגא שניאור שמשון

The phrase “לעז של שמש” is obscure; the Italian word for ‘sun’ is ‘sole’, whereas ‘פעביאס’ (Phoebus) is the (chief) Latin name of the Greco-Roman sun god. In any event, R. Margolis then proceeds to explain why we sometimes find the name Feivish accompanying other names with no such connotation of sun or light:

ואף שהוא כינוי גם לשמות אחרים כבר כתבו שאירע לפעמים מתפשרים האב והאם לקרות שם בנם בשם הקודש של אביו ושם הכינוי של אביה או להיפך ומזה נשתרבבו שמות הקודש מורכבים בכינוים אחרים שאינם מן השם הזה12

  1. מגילה יג. – קשר [↩]
  2. פירוש רש”י שם [↩]
  3. הגהות רב יעקב עמדין שם [↩]
  4. תרגום שני על מגילת אסתר ב:ז [↩]
  5. ילקוט שמעוני אסתר פרק ב’ רמז תתרנג – קשר [↩]
  6. שלמה באבער, אגדת אסתר מכת”י תימן (קראקא תרנ”ז), שם עמוד 20 הערות ותקונים אות כט – קשר‏ [↩]
  7. גט מסודר, מבוא שערים, ריש סעיף א’ – קשר [↩]
  8. שם, בפשר דבר אות ב’‏ [↩]
  9. Venus. (2011, July 21). In Wikipedia, The Free Encyclopedia. Retrieved 19:03, July 21, 2011, from http://en.wikipedia.org/w/index.php?title=Venus&oldid=440629526 [↩]
  10. Link. [↩]
  11. Salo Wittmayer Baron, A Social and Religious History Of the Jews, Vol. I p. 119 – link. [↩]
  12. טיב גיטין, שמות אנשים אות ו’ ס”ק י”ב – קשר [↩]