It seems that we just can’t get away from this topic (previous posts: I, II, III); it has recently been revived in provocative posts by Bad4 Shidduchim and Frum N’ Flipping (and see Coral’s reaction here).
Our previous posts have not analyzed the relevant technical Halachic issues; we shall now do so, in response to this comment to Ms. Shidduchim’s post, by harryer than them all:
this question was posed to Dr. Abraham (the author of Nishmas Avraham- the most prominent sefer on medicine in halacha) who asked R’ SZ Auerbach about it- He said that having IVF treatments just to have children (the case was a 37 year old woman) is assur. The Torah wants a child to be reared by a man and woman in a family context (barring divorce/death) and he brings a support to this from the passuk of “vehayu lebasar echad” which the meforshim explain to be a child (the genes mix together and form ‘one flesh’)
He also says that such a child will come under suspicion of coming from the woman having illicit relations (which while single she is not a married woman, but she would be called a Kadeisha-harlot, and according to some the child would be a mamzer)
Ask any reliable, accepted, posek and they will tell you the same thing. Besides, subjected your child to that stigma may alleviate your needs, but will hurt your child in the long run.
oh, and i understand perfectly that the post was meant in (half) jest, but there are serious halachic implications for such an idea.
While the quotes of Rav Shlomo Zalman Auerbach and R. Dr. Abraham are more or less accurate, I do not believe that harryer’s statement “Ask any reliable, accepted, posek and they will tell you the same thing” is a fair portrayal of the Halachah on this topic, as we shall try to demonstrate.
The main technical Halachic objection to artificial insemination that is relevant to the case of the single woman is based upon this Sugya:
היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיש לה שלשה חדשים וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות אחד גרושות ואחד אלמנות אחד נשואות ואחד ארוסות רבי יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס בה ר’ יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול:
וכן שאר כל הנשים: בשלמא יבמה כדאמרן אלא שאר כל הנשים אמאי
אמר רב נחמן אמר שמואל משום דאמר קרא (בראשית יז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני מתיב רבא לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין ג’ חדשים הכא מאי להבחין איכא ה”נ איכא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה
רבא אמר גזירה שמא ישא את אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק מתיב רב חנניה בכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכאן משום תקנת ולד ואם איתא כולהו משום תקנת ערוה האי משום תקנת ולד דלא לפגע בהו ערוה
Rav Eliezer Yehudah Waldenberg argues vigorously that the concerns of the Gemara certainly apply to artificial insemination, and therefore forbids the procedure even for single women (for whom many of the objections raised against artificial insemination with donor sperm for married women do not apply):
[בזה] נברר בנוגע לעצם הפעולה, איזה איסורים כרוכים בה … וכמו כן מה הדין … כשהמדובר על הפריית פנויה.
[ועיין שם שהביא את הסוגיא דיבמות, וכתב:] למדנו מסוגיא זאת שחז”ל אסרו להביא לידי לידת בנים כאלה שלא יודע מי אביהם הן בגלל זה עצמו שמן החובה שזרע ישראל ידעו יחוסם דאחרת אין השכינה שורה, והן בגלל החשש החמור שיכול לבוא אי פעם לידי מצב שאחר ישא אחותו מאביו או ייבם אשת אחיו מאמו או יוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק. ויפה מגדיר המאירי זאת ביבמות שם דיש בזה: הן משום תקנת-ולד והן משום תקנת-ערוה ע”ש.
ואם כן יוצא לנו דהפרייה מלאכותית דלא נודע אבי הולד מיהו כולהו איתנייהו ביה. ואסור ליצור בעולם ילדים כאלה הן משום תקנת-הולד שלא יהא מיוחס ולא יהא מוכשר להשראת שכינה והן משום תקנת-ערוה שיכול להוצר מצב שישא אחותו מאביו או ייבם אשת אחיו מאמו ויוצא את אמו או יבמתו לשוק.
והדברים קל וחומר אם חז”ל חששו על כך למקרים נדירים שיכולים אי פעם לקרות כשאיזה אשה תנשא בתוך ג’ חדשים ממיתת או גירושי בעלה, ואשר על פי רוב איננה בהריון ממנו כל שלא הוכר עוברה, מכל שכן ועל אחת כמה וכמה שעלינו לחוש לכך מאד בהפרייה מלאכותית שהמדובר כשעושים פעולה שתתעבר, ומתעברת, והממדים שיכולים להתעבר על ידי זה המה רבים מאד, ואלפי רבבות נשים יכולות להתעבר מכמה כמויות זרע של כמה אנשים, ואסתפק לציין לזה מה שראיתי בירחון המאור היוצא לאור באמריקה (תשרי תשי”ד) שפירסם פרופ’ י. מ. רבינוביץ, שלפי מה שקרא מסטאטיסטיקה על כך הרי מאז שניתן כח הדחיפה לתהליך הרפואי הזה כבר ישנם בארצות הברית בלבד אלפי ילדים יוצאי ירך ההזרעה הזאת, וכמו כן לפי האומדנא מגבר אחד פורה בלבד יש בכחו בתנאים מופתים להוליד ארבע מאות ילדים בשבוע, או עשרים אלף ילדים לשנה. ובמצב מבהיל כזה האם אין החשש הזה שיבואו לישא אחותו מאביו וכו’ קרוב בזה למאד? ותמלא חס ושלום הארץ זימה. …
[ועיין שם שהאריך עוד בזה, והעלה:] ובהאמור מובן שהאיסורים האמורים חלים גם בנוגע להפרות באופן מלאכותי זה אשה פנויה, ופשוט.
דעת לנבון נקל שחומרת העבירה משום האיסורים המפורטים חלים על כל הגורמים הנותנים ידם לזה, מנותן הזרע עד הרופא המטפל ועד האשה המתמסרת לכך, ונוסף על זה עובר נותן הזרע תמורת אתנן כסף שיהא מוכן זה ביד הרופא לשם מטרה זאת, לאיזה אשה שתזדמן לו (אפילו עכו”ם), משום מוציא זרע לבטלה, ושותף לזה גם הרופא אם הוא המוציא ממנו הזרע [ועוד נזכיר מענין זה של הוצאת זרע לבטלה שישנו בזה].
עצם ביצוע הפראה-מלאכותית בגופה של אשה אפילו פנויה תועבה גדולה היא והרבה איסורים חמורים דברי סופרים מדברי תורה כרוכים בכך כגון שמא ישא אחותו מאביו ושמא יפטור את אמו לשוק בלא חליצה ושמא ייבם אשת אחיו. וכן חשש לאיסור גזילה במקרה שיבוא לירש את אביו המדומה. והכל מוזהרים על כך שלא לתת יד לגרום ליצירת יצורים עלובים כאלה בעולם, ויש בזה “הן משום תקנת-הולד והן משום תקנת-ערוה”.
Rav Yehiel Ya’akov Weinberg, at the end of a responsum on the artificial insemination of a married woman with the sperm of a man other than her husband, in which he discusses, inter alia, the Talmudic worry of accidental incest, briefly raises the question of the single woman, for whom he notes that with non-Jewish donor sperm, there should be no problem:
בדבר שאלתו בענין הזרעה מלאכותית, הנה כבר נתחבטו בה רבני וגדולי הדור. וארשום לו את הספרים המדברים בזה: א. ספר “מערכי לב” להרה”ג מהרי”ל צירלסון אבד”ק קישינוב; ב. “משפטי עוזיאל” להרב הראשי דארץ ישראל הגרב”צ עוזיאל; בספר “אוצר הפוסקים” חלק א’, היוצא לאור בירושלים.
גם כתבו בזה רבנים שונים בירחונים שונים. לצערי אין הספרים הנ”ל ברשותי ואני כותב רק על פי מה שנשמר בזכרוני. ולכן אין לסמוך על תשובתי זו כלל למעשה, כי צריך לראות קודם כל מה שהעלו הגאונים הנ”ל. …
ויש להסתפק בפנויה אם מותר לה לקבל זרע. לקבל זרע מישראל יש חשש של אח נושא אחותו, אבל מעכו”ם אין חשש לכאורה.
כל הנ”ל כתבתי רק לשם ברור צדדי הספק ולא להורות הלכה למעשה.
Rav Moshe Feinstein, in his famous ruling, in one of the most controversial responsa of the twentieth century, permitting (בשעת הדחק גדול) artificial insemination from a donor to a childless married woman, also argues categorically that the Talmudic concerns are obviated by the use of non-Jewish sperm:
אבל מכיון שהטעם מפורש שם שהוא מדין גזירה שמא ישא אחותו מאביו וכן הוא בבית שמואל סימן א’ ס”ק י’, יש להתיר בזרע של נכרי שכיון שהולד יהיה ישראל כיון שאמו ישראלית אין לחוש לכלום דאין לו יחוס להאב הנכרי אף אם היה דרך ביאה וכל שכן כשאינו דרך ביאה אלא מאמבטי. …
ולכן יש להתיר בשעת הדחק גדול ומצטערים מאד בהשתוקקם לולד, לזרוק להאשה במעיה זרע של נכרי דוקא.
He argues further that if necessary, we may even assume that an unknown donor (at least one from a non-Jewish majority country) is probably non-Jewish:
ומסתבר שאף סתם זרע יש לתלות שהוא של נכרים כי רוב אלו שמוציאין זרע לזה הם נכרים, לבד מה שבהמדינה הם רוב עכו”ם הרי ביחוד בהוצאת זרע שהוא דבר איסור הרי אין להחשיב חלק גדול מישראל מעושין זה אלא רק אלו שאינם שומרי תורה שלכן הוא מיעוטא דמיעוטא מישראל ויש למיזל בתר רובא שהם מנכרים, ואם אפשר להודע בברור שהוא של נכרים טוב לשאול על זה.
Rav Moshe reiterates his position in several follow-up responsa:
ונשאר מה שיש לאסור מצד גזירה שמא ישא אחותו מאביו שכתב בהגהת סמ”ק משום שנחשב בנו של בעל הזרע. אבל הא זה שייך רק בזרע של ישראל ולא בזרע של נכרי שאין מתייחס אחריו אלא אחר האם הישראלית וכיון שהרוב הוא של נכרים דהערים שבכאן וכל המדינה הם רוב נכרים, ולבד זה אלו המוציאין זרע שלהם לדבר זה ודאי הם רוב נכרים שהרי הוא דבר האסור שנמצא שחלק גדול מישראל לא נכנסו כלל בחשבון העושים זה,
ולא מובן מה שכתב כתר”ה שיש גם מומרים שיש לחוש שיעשו זה הא על כל פנים חלק גדול שהם שומרי תורה אינם חשודים שיעברו איסור הוצאת זרע לבטלה ולא תנאף ביד, ונשאר רק חלק אחד מישראל שיש לחושדם שהם נגד הנכרים מיעוטא דמיעוטא שאין לחוש אף לאיסור חמור,
וכל שכן שאף אם הוא ודאי זרע של ישראל הוא רק חשש דלכתחלה מהא דאסור לישא אשה במדינה זו וילך וישא אשה אחרת במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו ביבמות דף ל”ז, אבל בדיעבד שעבר ונשא לא נאסרו מלישא נשים מחשש שמא ישא את אחותו משום דאזלינן בתר רובא, וכדחזינן שאסופי באופן שלא נאסר מחשש ממזרות כגון במצאו מהול ומשלטי הדמיה וכדומה שאיתא בקידושין דף ע”ג ובשלחן ערוך סימן ד’ סעיף ל”א, מותר לישא אשה ולא נאסר מטעם שמא ישא את אחותו מאביו או מאמו והוא משום דאזלינן בתר רובא, שכל שכן בזרע יש לסמוך ארובא דנכרים ולומר שהזרע הוא של נכרי כיון שרק על איסורא דלכתחלה הוא.
In this responsum, Rav Moshe asserts that the Talmudic concern over השראת השכינה is also inapplicable where non-Jewish sperm is used:
והנה ברור שכיון שאינו מתייחס אחר האב שהולד הולך אחר האם בזרע של נכרי ואין לו אב כלל ליתא בזה החסרון דאין השכינה שורה אלא על הודאים דילפינן מקרא דולזרעך אחריך, שהרי אין בזה שום ספק דהוא ודאי שאין לו אב והקרא קאי רק כשמתייחס אחר האב ואינו ידוע של מי הוא כהא דניסת בתוך ג’ חדשים למיתת ולגירושי בעלה הראשון שהם בני ערבוביא לרש”י, דכיון דאינו הולך כלל אחר האב הרי ליכא ערבוביא.
It is worth recalling that Rav Moshe famously begins this responsum by insisting that “my outlook is only from the knowledge of the Torah, without any admixture of external ideas”, as opposed to the objections of his correspondent, R. Moshe Chaim Efraim Bloch, which he characterizes as “coming from outlooks that come from the knowledge of external ideas, that without realizing it, influence even great ones in wisdom to understand the commandments of Hashem Yisbarach in His holy Torah according to those false ideas”:
והערעור של כתר”ה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות השם יתברך בתוה”ק לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן.
ואני ברוך השם שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה.
And he concludes by ringingly insisting that “all my words are right and correct”, but nevertheless thanking his correspondent “since his intention was for the sake of Heaven”:
והנה יראה כתר”ה שכל דברי צודקים ונכונים ומיושבים על פי התורה וכלפי שמיא וטהרת וקדושת ישראל וכל הרעש שהרעיש כתר”ה נסתלק. אך עם כל זה אני אומר לו יישר כח על מכתבו כיון שהיתה כוונתו לשם שמים.
In yet another responsum, Rav Moshe is even more sharply dismissive of his critics (although he does state that he “does not wish to publicize these words, that are not to be written in monthlies that are accessible to every man and woman, for we do not expound on these matters to [an audience of] three, like עריות, as in Hagigah folio 11, and certainly not in a monthly which is sent to thousands and even to simple people who are far from fear of Heaven and fear of sin and merely seek the shadow of a היתר to fool themselves”):
ולהלכה הוא ברור כמו שכתבתי בספרי וכל המאמרים שנכתבו בירחונים הם דברים הבדוין מסברת עצמן נגד דברי רבותינו הראשונים והאחרונים ואף נגד מקומות שהזכירו בעצמן.
וכבר בארתי הדברים שכתבו אבל איני רוצה לפרסם דברים אלו שלא ניתנו לכתוב בירחונים המסורים לכל איש ואשה כי דברים כאלו אין דורשין בשלשה כמו בעריות כדאיתא בחגיגה דף י”א, וכל שכן שלא בירחון הנשלח לאלפים וגם לאנשים פשוטים ורחוקים מיראת השם ויראת חטא ומחפשים רק לצל היתר לרמות את עצמן.
וכבר הודעתי שצריך להשמיט מלהתיר ויש ליעץ שלא לעשות זה מפני השלום שישרה בהבית כאשר אני נוהג בזה.
One final, very self-confident reiteration (“from what I have written in my responsa … they are all true and clear according to the Law, it is not possible to regret them”):
הנה ממה שכתבתי בתשובותי … כולם אמת וברור לדינא לא שייך להתחרט מהם וליכא שום חששות בזריקת זרע של נכרים, אבל למעשה לא הוריתי לעשות כן מטעם שלענין קיום מצות פריה ורביה לבעלה אין זה כלום, והאשה הא אינה מחויבת, ושייך שיצא מזה קנאה גדולה לבעלה ולכן אין זה עצה טובה, …ודאי אין ליעץ לעשות כן מטעם שכתבתי, … ומה שכתב כתר”ה עיקר החשש הוא שמא ישא אח את אחותו הא לא שייך בשל נכרים כדכתבתי בתשובותי.
[We should note that even though Rav Moshe repeatedly recommends against advising infertile couples to do this, it seems that his concern was for the “שלום שישרה בבית” and to avoid “קנאה גדולה לבעלה”, which are obviously irrelevant to our case of the single woman.]
And now to R. Abraham’s discussion:
דיבר אתי רופא נשים בשאלה של אשה רווקה מסורתית בת 30 ומעלה שהתייאשה מלהתתחתן אך רוצה להיות אם לילד. לשם כך היא מבקשת שיעשו לה הזרעה מלאכותית בתנאים הבאים:
- א. התורם יהיה יהודי.
- שלא יהיה בו שום פסול מבחינת יחוס.
- שגורם שלישי (ולא היא), כגון משרד הדתות או משרד הבריאות ידעו על זהותו של תורם הזרע כדי למנוע בעיות בעתיד.
- כמובן שהזרע ילקח מתורם שבין כה וכה תורם את זרעו (עבור תשלום) לבנק הזרע.
אמרתי לו שהדבר נראה לי מכוער אך לא ידעתי אם יש איסור מוגדר ומפורש במעשה כזה כשהזרע כבר בנמצא. ענה לי אותו רופא שמכיון שדבר כזה נעשה באופן לא מבוקר אצל בתולות אחרות, אולי מוטב שלפחות כאן המעשה ייעשה בתנאים מבוקרים כפי שמפורטים לעיל על אף הכיעור בעצם ההשקפה והמעשה, מאשר ייעשה ללא בקרה.
וראיתו ממה שכותב הגר”א נבנצל שליט”א בהערותיו על מאמרו של הגרא”י וולדינברג זצ”ל שאוסר הפריה במבחנה לזוג שאין להם ילדים. וז”ל של הגר”א נבנצל שליט”א:
מה שחשש שיוצרים בעיות מרקיעות שחקים אטו כולי עלמא צייתי דינא, הלא הבעיות צצות בלאו הכי ובינתיים כנ”ל מוטל על כף המאזניים אושרו של זוג ישראל, עכ”ל
אך נראה לי שיש לחלק, כי במקרה של הפריה במבחנה עומדת על הפרק בעיה של שלום בית, אושר של זוג יהודי והרצון לקיים מצות הבורא וכפי שמזכיר שם הגר”א נבנצל שליט”א, מה שאין כן במקרה דנן יש כאן רק תאוה של אשה להיות אם בדרך שאינה דרך של בנות ישראל. ואמנם לא ניתן למנוע הדבר אבל מנין לנו שיהיה מותר לעזור לה אפילו אם כוונתה היא כדי למנוע בעיות בעתיד.
והסכים אתי הגרש”ז אויערבאך זצ”ל. ועוד כתב לי הגאון זצ”ל:
נאמר “הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך”, ובזה היא מביאה חשד של זנות על עצמה וגם לנולד יהיו קשיים ומי יודע אם לא יצטער הרבה. נוסף לזה יש לחשוש שזרע פגום שנולד בעבירה של מוציא שכבת זרע לבטלה, יתכן שיש לזה השפעה גם על הנוצר מזה.
וכן שמעתי ממו”ר הגרי”י נויברט שליט”א.
Note that while it is impossible to know precisely what form Rav Auerbach’s initial “agreement” to R. Abraham took, in his written response, he avoids the term אסור, and indeed, it would seem quite hard to state an absolute prohibition based upon the speculative and, in our view, not entirely compelling, reasons that he provides. The arguments that the sin of הוצז”ל may negatively affect the child, and that his origin will cause him to experience “difficulties” and to perhaps “suffer greatly” hardly seem dispositive; are they really sufficient reason to prohibit a desperately lonely woman from achieving at least some sort of family. Rav Auerbach himself admits that the potential negative effect of the sin upon the child is merely a “[possiblity]”, and is it really so that a woman must refrain from procreation if there is a chance that her child may experience “difficulties” and “suffer greatly”? Say she has a hereditary medical condition, and there is a significant chance that her offspring may be affected by it – do we prohibit her from marrying and bearing children? It is also apparent that neither Rav Weinberg nor Rav Moshe were concerned about the problem of the child’s conception being rooted in an act of הוצז”ל.
Regarding Rav Auerbach’s concern about her bringing a “suspicion of fornication” upon herself, is this really such a problem? She can explain to her community the step that she is taking, and then those who know her will know the truth, and those who do not know her will assume that she had been married. I concede that the point is debatable, but Rav Auerbach’s concern does not seem to be unanswerable.
Many of the above sources are mentioned in R. Professor Avraham Steinberg’s typically excellent article on the topic of artificial insemination. Here is his discussion of the case of the single woman:
הזרעה מלאכותית באישה פנויה
הכול סבורים שדין ממזר אינו חל על ולד שנולד לאישה פנויה מהזרעה מלאכותית, אך שאלה היא אם הדבר מותר לכתחילה. ויש מי שאוסר את הדבר במפורש מדין שתוקי, וגם משום שבמקרה זה יש חשש שיישא אח את אחותו. נימוק נוסף שהועלה נגד הפריית אישה פנויה הוא, שהאישה מוציאה על עצמה לעז של חשד זנות.
כדי למנוע חשש שהילד יוכרז כשתוקי (היינו ספק ממזר), וגם למנוע את האפשרות שיישא הוולד את אחותו מאביו, יש להפקיד את שם תורם הזרע בבית דין, כך לא יוכרז כשתוקי, וכשיבוא להינשא, יבדקו אם יש קרבת משפחה – בינו ובין בן זוגו או בת זוגו – המונעת את נישואיהם. יחד עם זאת, כדי להגן על סודיות שמו של תורם הזרע, יש להגביל את הגישה למידע זה רק לדיינים שהורשו לכך.
See also Devorah Ross’s excellent, comprehensive paper focusing specifically on the case of the single woman (DOC), in which she, too, argues that Rav Auerbach’s concern against engendering suspicion are not really sufficient to prohibit the practice outright:
אכן, אפשר לתאר שבמצבים מסוימים, או חברות מסוימות, דבר כזה יביא חשד על האשה. אולם, לא נראה שיש בכך כדי לאסור את המעשה. מעניין לציין כי הרב אברהם, שכתב את ספרו כהערות על השלחן ערוך, הביא סיפור זה כהערה על אבן העזר, סימן א’ סעיף י”ג. בסעיף זה אומר השו”ע כי אשה אינה מצווה על פריה ורביה, והרמ”א מעיר עליו שם כי בכל זאת, אין לאשה לעמוד בלא איש משום חשדא. כלומר, נראה שאם אשה פנויה לא מצאה לעצמה בן-זוג, הרי אין לה דרך להימלט מן החשד בכל מקרה!
She also suggests that some of the opponents of the practice may be guilty of being influenced by what Rav Moshe disparaged as “השקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות”:
ד”ר אברהם שטיינברג אומר לגבי הזרעה לנשים פנויות
ברור שמבחינה מוסרית יש במצב זה סלידה רבה יותר מאשר באשה נשואה שלא הצליחה להתעבר מבעלה.
כפי שראינו לעיל, ברור שמבחינה הלכתית מצבן של נשים פנויות דווקא קל יותר. ד”ר שטיינברג אינו מפרט את הסיבות לסלידתו, אך נראה שהיא נובעת בעיקר מדעות קדומות, או, ממה שהרב פיינשטיין מכנה, בקטע המצוטט מדבריו בפרק ד לעיל, מ”השקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות”. בקשר לכך אצטט ממאמרה של Gina Kolata בנושא השכפול הגנטי, שפורסם ב- New York Times, ב – 2 בדצמבר 1997:
..new reproductive arrangements pass through several predictable stages, from “horrified negation” to “negation without horror” to “slow and gradual curiosity, study, evaluation, and finally a very slow but steady acceptance.”
While I do not know if this is a fair criticism of R. Dr. Steinberg, I have no doubt that it can be fairly applied to at least some of the more vehement naysayers on our issue.
So, to summarize:
- The primary concern of the Poskim with artificial insemination by a single woman is for the problems raised by the aforementioned Gemara, which can be avoided by using non-Jewish sperm.
- Rav Auerbach’s concerns are speculative, and not necessarily accepted by other Poskim.