Civic Duty

For C.S., for many reasons.

John Grisham lays down the law:

The Feds:

The law was quite simple: Every citizen owes to society the duty of giving testimony to aid in the enforcement of the law. And, a witness is not excused from testifying because of his fear of reprisal threatening his and / or his family’s lives. It was black letter law, as they say, carved in stone over the years by hundreds of judges and justices. No exceptions. No exemptions. No loopholes for scared little boys. Roy and Wally had read dozens of cases. Many were copied and highlighted and thrown about on the table. The kid would have to talk.1

The Defense:

In one corner of the small den above the garage, Reggie flipped through a thick book under a lamp. It was midnight, but she couldn’t sleep, so she curled under a quilt and sipped tea while reading a book Clint had found titled Reluctant Witnesses. As far as law books go, it was quite thin. But the law was quite clear: Every witness has a duty to come forth and assist those authorities investigating a crime. A witness cannot refuse to testify on the grounds that he or she feels threatened. The vast majority of the cases cited in the book dealt with organized crime. Seems the Mafia has historically frowned on its people schmoozing with the cops, and has often threatened wives and children. The Supreme Court has said more than once that wives and children be damned. A witness must talk.2

Attorney and Client:

“Well, it’s very simple. We’ll have a hearing before Judge Harry Roosevelt in a few minutes, in his courtroom, that may last a couple of hours. The U.S. attorney and the FBI are claiming that you possess important information, and I think we can expect them to ask the judge to make you talk.”

“Can the judge make me talk?”

Reggie was speaking very slowly and carefully. He was an eleven-year-old child, a smart one with plenty of street sense, but she’d seen many like him and knew that at this moment he was nothing but a scared little boy. He might hear her words, and he might not. Or, he might hear what he wanted to hear, so she had to be careful.

“No one can make you talk.”


“But the judge can put you back in the same little room if you don’t talk.”

“Back in jail!”

“That’s right.”

“I don’t understand. I haven’t done a damned thing wrong, and I’m in jail. I just don’t understand this.”

“It’s very simple. If, and I emphasize the word if, Judge Roosevelt instructs you to answer certain questions, and if you refuse, then he can hold you in contempt of court for not answering, for disobeying him. Now, I’ve never known an eleven-year-old kid to be held in contempt, but if you were an adult and you refused to answer the judge’s questions, then you’d go to jail for contempt.”

“But I’m a kid.”

“Yes, but I don’t think he’ll allow you to go free if you refuse to answer the questions. You see, Mark, the law is very clear in this area. A person who has knowledge of information crucial to a criminal investigation cannot withhold this information because he feels threatened. In other words, you can’t keep quiet because you’re afraid of what might happen to you or your family.”

“That’s a stupid law.”

“I don’t really agree with it either, but that’s not important. It is the law, and there are no exceptions, not even for kids.”

“So I get thrown in jail for contempt?”

“It’s very possible.” …

Mark breathed deeply and stared at her hand on his knee. “Can I just take the Fifth Amendment?”

“No. It won’t work, Mark. I’ve already thought about it. The questions will not be asked to incriminate you. They will be asked for the purpose of gathering information you may have.”

“I don’t understand.”

“I don’t blame you. Listen to me carefully, Mark. I’ll try to explain it. They want to know what Jerome Clifford told you before he died. They will ask you some very specific questions about the events immediately before the suicide. They will ask you what, if anything, Clifford told you about Senator Boyette. Understand? You had nothing to do with it. And, you had nothing to do with the suicide of Jerome Clifford. You broke no laws, okay? You’re not a suspect in any crime or wrongdoing. Your answers cannot incriminate you. So, you cannot hide under the protection of the Fifth Amendment.” She paused and watched him closely. “Understand?”

“You’re here because they think you know something valuable, and because, as I stated, every person has a duty to assist law enforcement officials in the course of their investigation.”

“I still say it’s a stupid law.”

“Maybe so. But we can’t change it today.”3

Judge and Witness:

There was a pause as Harry waited to see if he was finished. “Is that all he said?” …

“What do you mean?” Mark asked, stalling.

“Did Mr. Clifford say anything else?” …

“Mark, I asked you if Mr. Clifford said anything else.”

“Like what?”

“Like, did he mention anything about Senator Boyd Boyette?”


Harry flashed a sweet little smile, then it was gone. “Mark, did Mr. Clifford mention anything about a case of his in New Orleans involving a Mr. Barry Muldanno or the late Senator Boyd Boyette?” …

“I don’t think I want to answer that question,” he said, staring at the floor, …

“Mark, look at me,” Harry said like a gentle grandfather. “I want you to answer the question. Did Mr. Clifford mention Barry Muldanno or Boyd Boyette?”

“Can I take the Fifth Amendment?”


“Why not? It applies to kids, doesn’t it?”

“Yes, but not in this situation. You’re not implicated in the death of Senator Boyette. You’re not implicated in any crime.”

“Then why did you put me in jail?”

“I’m going to send you back there if you don’t answer my questions.”

“I take the Fifth Amendment anyway.”

They were glaring at each other, witness and judge, and the witness blinked first. His eyes watered and he sniffed twice. He bit his lip, fighting hard not to cry. He clenched the armrests and squeezed until his knuckles were white. Tears dropped onto his cheeks, but he kept staring up into the dark eyes of the Honorable Harry Roosevelt.

The tears of an innocent little boy. Harry turned to his side and pulled a tissue from a drawer under the bench. His eyes were wet too. …

“Mark, I don’t like to do this, but you must answer my questions. If you refuse, then you’re in contempt of court. Do you understand this?”

“Yes sir. Reggie explained it to me.” …

“Did Mr. Clifford mention the name Barry Muldanno to you?”

“Take the Fifth.”

“Did Mr. Clifford mention the name Boyd Boyette to you?”

“Take the Fifth.”

“Did Mr. Clifford say anything about the murder of Boyd Boyette?”

“Take the Fifth.”

“Did Mr. Clifford say anything about the present location of the body of Boyd Boyette?”

“Take the Fifth.”

Harry removed his reading glasses for the tenth time and rubbed his face. “You can’t take the Fifth, Mark.”

“I just did.”

“I’m ordering you to answer these questions.”

“Yes sir. I’m sorry.”

Harry took out a pen and began writing.

“Your Honor,” Mark said. “I respect you and what you’re trying to do. But I cannot answer these questions because I’m afraid of what might happen to me or my family.”

“I understand, Mark, but the law does not allow private citizens to withhold information that might be crucial to a criminal investigation. I’m following the law, not picking on you. I’m holding you in contempt. I’m not angry with you, but you leave me no choice. I’m ordering you to return to the Juvenile Detention Center, where you will remain as long as you’re in contempt.”4

We are presented with two questions:

  1. Is a witness obligated to testify in aid of a criminal investigation or prosecution?
  2. If so, does this requirement hold even in the presence of a substantial risk to the witness or others?

We can answer the first question in the affirmative; although there is apparently no direct, explicit Biblical or Talmudic injunction to this effect, Rambam and Sefer Ha’Hinuch do declare such an obligation, and I am aware of no dissenting view:

העד מצווה להעיד בבית דין בכל עדות שיודע. בין בעדות שיחייב בה את חבירו בין בעדות שיזכהו בו. והוא שיתבענו להעיד בדיני ממונות שנאמר והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו:

היה העד חכם גדול והיה בבית דין פחות ממנו בחכמה. הואיל ואין כבודו שילך לפניהם עשה של כבוד תורה עדיף ויש לו להמנע. במה דברים אמורים בעדות ממון. אבל בעדות שמפריש בה מן האיסור וכן בעדות נפשות או מכות הולך ומעיד שנאמר אין חכמה ואין תבונה לנגד ה’. כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב:5

המצוה הקע”ח

הציווי שנצטווינו למסור עדות לפני הדיינים על כל מה שאנו יודעים, בין שיש בכך משום אבוד למי שמעידים עליו, או הצלת זה שמעידים לו בממונו או בנפשו, חייבים אנו להעיד על כל זה ולהודיע לדיינים מה שראינו או שמענו.

וכבר הביאו ע”ה ראיתם על חיוב העדות ממה שאמר יתעלה: “והוא עד או ראה או ידע” (שם ה, א). והעובר על מצווה זו- והוא הכובש עדותו – חטאו גדול.

.והוא אמרו יתעלה: “אם לוא יגיד ונשא עונו” (שם). וזהו דבר כללי.

אך אם העדות שכבשה היא עדות ממון ונשבע עליה העד תוך כבישתה – חייב קורבן עולה ויורד, כמו שבאר הכתוב (שם שם, ה-י) ולפי התנאים הנזכרים בשבועות.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בסנהדרין ובשבועות.6

להגיד העדות בפני הדיינין בכל מה שנדעהו בין שיתחייב בעדות מיתה או ממון המועד עליו, או שיהיה הצלתו בממונו או בנפשו, שנאמר והוא עד או ראה או ידע או לא יגיד ונשא עונו, בכל ענין חובה עלינו להגיד העדות לפני הבית דין.

ואולם חילוק יש בין דיני ממונות לדיני נפשות ושאר איסורין שבתורה, שבדיני ממונות אין אדם חייב להעיד עליהם מעצמו אלא אם כן יתבענו בעל הדבר או בית דין, ובדיני נפשות ובעדות שאר איסורין שבתורה כגון שראה אחד שעבר על איסור, וכן בעידות נפשות כגון שראה מי שהרג חבירו, או בעדות מכות שהכה האחד את חבירו, בכל זה חייב אדם לבוא מעצמו ולהגיד העידות לפני הבית דין כדי לבער הרע ולהפריש בני אדם מאיסור.

משרשי המצוה לפי שיש במצוה זו תועלת גדולה לבני אדם, אין צריך להאריך בהם, כי ידועים הדברים לכל רואי השמש. …

והעובר עליה ולא העיד בדיני ממונות כשתבעוהו לעדות בעל דבר או בית דין, או בדיני נפשות ומכות ובאיסורין של תורה מעצמו, בטל עשה וענשו גדול מאד, כי בכח העדות יתקיימו הישובים, על כן נכתב בו אם לא יגיד ונשא עונו.7

While I am not aware of any discussion of our second question, I assume that the threshold for exemption due to risk of harm is the same as for other commandments, and it would seem, therefore, that one would not be required to testify against a prominent Mafioso where there exists a serious threat of lethal reprisal.

  1. John Grisham, The Client, pp. 257-258. []
  2. Ibid. pp. 261-262. []
  3. Ibid. 322-326. []
  4. Ibid. pp. 357-361. []
  5. יד החזקה, עדות א:א-ב – קשר []
  6. ספר המצוות (מהדורת קפאח) עשין קע”ח – קשר []
  7. ספר החינוך (מוסד הרב קוק [מהדורה רביעית]: ירושלים תש”ך), מצוה ק”כ [ובדפוסים אחרים: קכ”ב] “מצות עדות” עמוד קפא – קשר []

Our Complete Torah vs. Their Idle Chatter – Influences Of Secular Law and Politics On the Halachah

I gave a lecture with this title earlier today; audio and source sheets, in various file formats, are available at the Internet Archive.

Many of the sources that I discuss have been previously discussed on the blog (here, here, here and here) but there is also novel material. Of particular interest are a couple of responsa on rent control that approach the question from very different perspectives: Rav Dovid Menahem Manis of Tarnipol’s skepticism is a model of economic conservatism / libertarianism, and he refers scathingly to the law in question as being the product of

איזו נבחרים חפשיים שיש בהם דיעות ושיטות הקאמוניסטען וסאציאליסטען. ללחוץ את העשירים ולקחת ממונם שכל אלו השיטות הם נגד דעת תורה.

while Rav Yosef Eliyahu Henkin, on the other hand, is quite favorably disposed toward such legislation. His remarkable analysis of the specific question, as well as the broader issue of דינא דמלכותא דינא, has not received the attention that it deserves.

As the Christians Don't …

We recently noted Rav Yosef Shaul Nathanson’s assumption that the non-Jews’ recognition of the notion of intellectual property means that Halachah must also acknowledge the concept. Two other instances of the basic line of argument that we can derive Halachic / moral principles from non-Jewish attitudes toward religion and morality are Rav Yehudah Ha’Hassid’s injunction to Jews to refrain from eating things that the gentiles consider prohibited, and Magen Avraham’s prohibition against employing Christian construction workers on Shabbas, even where the Halachah would normally allow such employment, since the Christians do not allow others to work publicly for them on their days of rest. Here are their interdictions, along with various commentators thereon:

אם יש דבר שהנכרים נוהגים בו איסור וליהודים אינו איסור אסור לו ליהודי שיאכל פן יתחלל שם שמים על ידו כגון נכרי שראה מצרי רבע בהמה ואמר לנכרים שלא לאכול אותם ונמכרה ליהודים לא יאכלנה ישראל:1

עיין מסכת כותים אין מוכרים שליל לכותי גם אינו רשאי ליקח מהם שליל דכתיב עם קדוש אתה לא תעשה עם אחר קדוש ממך

רמ”א [רב מאיר אריק]. כעין שאמרו ביבמות כב. שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ועיין בשו”ת שואל ומשיב מהדורא רביעאה חלק ג’ סימן י’2

היה נראה להתיר לבנות בית הכנסת בשבת בקבלנות ומכל מקום ראיתי שהגדולים לא רצו להתירו כי בזמן הזה אין העכו”ם מניחין לשום אדם לעשות מלאכת פרהסיא ביום חגם ואם נניח אנחנו לעשות איכא חילול השם3

אין הנכרים מניחים לשום אדם כו’ ר”ל אפילו לישראל ולכל מי שאינו מאמונתם ואין מניחים לו לעשות מלאכה ביום אידם על כן נראה להם זה לגנאי וגרעון בדתם אם יעשה מלאכה ביום אידם אפילו מי שאינו מאנשי דתם אם כן אם אנו מניחים לעשות גוי מלאכה בשבת במה שאפשר לנו למונעו הרי נחשב בעיניהם זלזול ליום השבת ואיכא חס ושלום חילול השם יתברך:4

ונראה דמגן אברהם הוצרך לזה במלאכה אשר החל וכלה בשבת ולא יגיע הפועל ליום איד שלו ומכל מקום סובר המגן אברהם שיש בזה חילול השם כיון שהם אינם מניחים לבנות בפרהסיא ביום אידם אבל בנידון שלפנינו שיגיעו ימי חגם ביום ג’ דחול המועד והפועל יניח ביום אידו ולא יעבוד עוד ובימים קדושים שלנו פעל ועשה היש חילול השם גדול מזה אוי לאותה בושה ולאותה כלימה הגוי ישבות ביומו ויעבוד ביום שבת קודש שלנו הלא כבוש ונכלם לא תהיה תורה שלימה שלנו וכו’ …5

The proper understanding of these two sources was one of the many points in contention between Rav Moshe Feinstein and Rav Ya’akov Breish in their sharp debate over the permissibility of artificial insemination of a woman via donor sperm. Rav Breish was appalled at Rav Moshe’s lenient stance, and he sent a vehement dissent to Rav Moshe, in which he expresses outrage that a “renowned decisor would permit something so disgusting and abominable, that even the Catholics and those who stand at their head have gone out with great force with a public declaration to prohibit ugly things such as these, that resemble the behavior of the Lands of Egypt and Canaan and their abominations”:

הנה בראותי זאת עמדתי משתומם, האפשר זאת שפוסק מפורסם יתיר דבר משוקץ ומתועב כזה, שגם הקתולים והעומדים בראשם יצאו בתוקף עוז בגילוי דעת לאסור מעשים מכוערים כאלו הדומין למעשה ארמ”צ וכנען ותועבותיהם, ואנו עם סגולה עם הנבחר עם תורה הקדושה שנאמרה מפי הגבורה, נתיר לעשות שיקוץ ותיעוב כזה, האם אין זה חילול השם היותר גדול, …

[ועיין שם שהאריך להוכיח כן, ובתוך דבריו כתב:] וכיון דהקתולים באמת אוסרין זאת מצד דתם בהחשיבם זאת לזנות, אם כן … הרי יש בזה משום חילול השם אם נתיר דבר תיעוב כזה ויאמרו באנו מקדושה חמורה וכו’, ואין להקל בחילול השם החמורה בסברות בעלמא. [ועיין שם שהביא שוב את דברי הספר חסידים ורב מאיר אריק, והמגן אברהם, עם עוד אחרונים הדנים בדבריהם ובונים עליהם.]6

Rav Moshe was not impressed by these arguments; he insists that of course non-Jewish ethical doctrines cannot be respected by the Halachah – that would constitute עבודה זרה or דרכי האמורי! He explains that the concerns here are rather with already existing, authentic Halachic categories; Rav Yehudah Ha’Hassid and those who follow him prohibit the consumption of substances that the non-Jews find revolting, since the Torah itself contains the prohibition of בל תשקצו:

מה שהביא כת”ה מספר חסידים … וכנראה שכת”ה מפרש שהוא על כל דבר שהעכו”ם אין אוכלים. ותמיהני טובא, איך עולה על הדעת שמה שהעכו”ם אינן אוכלים שהוא מצד אמונתם דעבודה זרה שלהם ובשאר הבלייות ודרכי האמורי יעשו גם היהודים כמותם, וכהא דהמצרים לא אכלו בשר טלה וכדומה, שנמצא הרבה דברי הבל, היחשוב כת”ה שיהיה אסור לנו והא אדרבא הוא איסור גדול דשמץ עבודה זרה, ואף מה שלא שייך לעבודה זרה הוא דרכי האמוריים, דהא רק בשביל דברים כאלו יש דברים שהעכו”ם אין אוכלין, ולכן חס ושלום לומר פירוש כזה בספר חסידים.

אבל כוונתו, רק בדברים שהעכו”ם אין אוכלין משום מאיסותא, כהא דאמרינן עכו”ם אמנקיותא קפדי אף שאינו באופן האסור לנו משום בל תשקצו, אסור לנו לאכול מכיון שגם לנו היא מאיסותא דבר אסור, וקצת מוכח זה מהא דנקט זה בסימן תתכ”ט שאיירי בענייני דבר מיאוס, וזהו כוונת הגר”ם אריק שהביא כת”ה, שציין למסכת כותים שהוא בשליל ובהמה מסוכנת, שהם דברים מאוסים. … וכן צריך לומר גם בכוונת השואל ומשיב …7

Similarly, Rav Moshe insists that the analogy to Magen Avraham’s prohibition against the employment of non-Jewish workers on Shabbas due to a concern for חילול השם, even where the Halacha has no inherent objection to the arrangement, is a category error; the problem is only where the non-Jews conclude that we are violating our own laws, but not where they understand that our laws are simply different from theirs:

ומה שהביא כת”ה, מהמגן אברהם … לא מובן השייכות לענין זה, דהתם דהעכו”ם הם חוששין שגם אחרים עושין הוא חילול שבת, יאמרו שהיהודים אין שומרין שבת שנצטוו שזה חילול השם, ומה שייך זה לעובדה זו שהוא חלוק בעיקר ענין האיסור דזנות, ורואין שהקרבות ממש מאיש לאשה הוא חמור לנו הרבה יותר מכפי שנוהגים הם, וידונו שמה שלא נאסור עובדא דא, הוא משום דלפי גדר האיסור שלנו לא שייך זה.

I do not really understand Rav Moshe’s distinction; our הלכות שבת are also “much more serious than the way they conduct themselves” (on their day of rest), so why will non-Jews not conclude that “according to the definition of our prohibition” there is no problem with a non-Jew doing work for us?

In any event, Rav Breish in his turn was not impressed by Rav Moshe’s subtle logic. He begins his point by point rebuttal of Rav Moshe’s responsum with a remarkably condescending and dismissive introduction:

והנה אחת ממ”ח דברים שהתורה נקנית בהם היא, ומעמידן על האמת וזה עיקר גדול בלימוד תורה הקדושה להיות מודה על האמת, … יאמין לי כבוד ידידי יקירי שכבודו דהג”א אני מבקש, שלא יתחלל שמו המפואר בפי כל בחוגי הלומדים, שכולם פה אחד נגד שגגתו שיצאה מפי השליט. … והעצה היעוצה שלא יצא חס ושלום מכשול בהוראה זו, שכת”ה יצא בפרהסיא במכתב חוזר גלוי לכלל ישראל לבדוק במידותיו של הקב”ה, שבמקום גדולתו שם הוא ענותנותו, ויאמר דברים שאמרתי לפניכם בהוראה זו טעות הוא בידי, וכשגגה היוצאה מלפני השליט,8

Regarding the specific points in question, Rav Breish contemptuously dismisses Rav Moshe’s arguments, although he doesn’t really add much to the discussion:

דברי כת”ה [לפרש את דברי הספר חסידים] מביאין לידי שחוק, היש לנו דבר מיאוס ומגועל יותר מזה לעשות מעשה ארמ”צ וכשהעכו”ם אוסרין ואינם רוצים לסלסל בעצמן בסברות דכת”ה האם אין חילול השם יהיה בזה.

סברתו דמגן אברהם ממש כמבואר בספר חסידים הנ”ל ואין להקל בדברים הנוגעים לחילול השם שחמור ביותר, כבסוף יומא פו., בסברות בדויות מלבו.

  1. ספר חסידים סימן תתכ”ט – קשר []
  2. הגהות מקור חסד שם []
  3. מגן אברהם סימן רמ”ד ס”ק ח []
  4. מחצית השקל שם []
  5. שו”ת חת”ם סופר חלק ו’ סימן מ”ג – קשר []
  6. שו”ת חלקת יעקב (חלק אבן העזר וחושן משפט) (תל-אביו תשנ”ב), אה”ע סימן י”ד אות א’ – קשר []
  7. חלקת יעקב שם סימן י”ז אות א’ – קשר []
  8. חלקת יעקב שם סימן ט”ז – קשר []