Mercy and Justice

We recently discussed the illegitimacy of commingling mercy with justice. I was quite surprised, therefore, when I learned this Gemara:

רבי אלעזר סבר למיזן ממטלטלי אמר לפניו רבי שמעון בן אליקים רבי יודע אני בך שאין מדת הדין אתה עושה אלא מדת רחמנות אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות1

This is exactly what a Dayyan must not do!

Maharshal is apparently bothered by this question:

אלא מדת רחמנות כו’. נ”ב נראה לי פירוש שהיה כופה בדברים ודו”ק2

His resolution is that Rabbi Elazar did not actually exercise compulsion, but merely moral suasion.

Another approach to this Gemara is found in the work ליקוטי חבר בן חיים:

רבי יודע אני וכו’ לכאורה אין לומר כן משום דאין התלמיד רשאי לומר לרבו טעות אמנם אפשר לומר שהיו האחים גברי דאמידי ובידו לכופן לזון אחותם וכדי שיזונו בטוב עין אמר שינתן לה מן הדין והיינו דקאמר מדת רחמנות כלומר בתורת צדקה ומכל מקום שמא יראו התלמידים:3

He is suggesting that the basis for Rabbi Elazar’s decision was Zedakah, not Din, although to promote the brothers’ cooperation, he phrased it as Din.

Both these sources are cited in פרדס יצחק, who also references several other sources that comment on our passage4.

  1. כתובות דף נ’ ע”ב []
  2. הגהות חכמת שלמה שם []
  3. ליקוטי חבר בן חיים חלק י’ דף ל”ט ע”ב ד”ה רבי יודע אני []
  4. כתובות שם אות י”א ובהערות שם []

Two Chief Rabbis On Rabbinic Wills And Halachic Ways

Rav Ben Zion Meir Hai Uziel was asked the following question by Rav Refael Baruch Toledano:

על דבר הקובלנא שהציגה לפני, מזל טוב בת אליהו סימי, על הבחור דוד לחדאד בן מכלוף, שהבן שנולד לה מקרוב הוא (הוא) של דוד שהבטיח לישאנה, ולכן נשמעה לו ובא עליה כמה פעמים, ונתעברה ממנו, … לכן תובעת להכיר העובר הנ”ז, ולפרוע לה דמי הנקתו ומזונו וכסותו …1

Rav Toledano apparently felt that the desparate circumstances of such children born out of wedlock should motivate the Posek to find a basis for obligating the putative fathers to support them, in spite of the fact that the earlier precedents may not have easily yielded such a conclusion:

והנה מעכ”ת הפוסק יצ”ו [כתב] … בזמננו בעונותינו הרבים שכל יומא פרקיה הוא [כלומר, שיש הרבה מאד מעשים כזה], ואין לך יום שאין קללתו מרובה, ויוצא מזה כמה קללות, שלא היו לעולמים, א. שהאשה עושה כל תצדקי להפיל עוברה ב.’ משליכה את ילדה סמוך ללידתו בחוצות, ג.’ שהורגים את ילדיהם בידים, ד.’ מוכרים אותו לנכרים לשמד, ה.’ ילד זה בהיותו עזוב מאביו גדל ללא תורה ומצוה, וללא תרבות ודרך ארץ, מכל אלין יוצא שיש לפנינו דיני נפשות ושפיכות דמים, לפיכך עלינו לחפש לזכות ילדי בני ישראל העשוקים, יתומים בחיי אביהם, שעיניהם תלויים לחכמי ישראל, ואומרים חנוני, חוסו עלינו, ואם אבותינו חטאו, אלה הצאן מה עשו

Rav Uziel proceeds to launch into a magnificent tirade on the illegitimacy of allowing such considerations to influence the Halachah:

אמנם מצוה וחובה היא עלינו ישראל בני רחמנים לרחם על בנות ישראל שחטאו, להקל מעליהן סבלן ולרחם על יתומים מאביהם, בכל מה שיהיו לאל ידינו, לכלכלם, ולחנכם בתורה ודרך ארץ, כמו שכן אנו חייבים לבנים שהם ממזרים ואסורים לבא בקהל, אבל אין מדת רחמים זאת מסלפת את הדין, וכלל גדול הוא במשפט תורת ישראל: ודל לא תהדר בריבו (שמות כ”ג ג’) לא תחלק לו כבוד לזכותו בדין, ולומר דל הוא, אזכנו ואכבדנו (פירש”י), וכן נאמר: לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל, וכו’, בצדק תשפוט עמיתך, (ויקרא י”ט ט”ו), שלא תאמר עני הוא וזה העשיר חייב לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות (פירש”י), הא למדת שגם נשיאות פני דל, הוא בכלל עול במשפט, ורז”ל הוסיפו ואמרו: אין מרחמים בדין, (כתובות פ”ד.) כלומר אין מרחמין בדין לאיש על חשבון חבירו, אלא הדין צריך להיות אמת לאמתו, וברור כבקר וכאחותו (סנהדרין ז:).

צעקת ילדים אומללים אלה, אמנם מגיע לאזנינו, ומעוררת את כל איש מישראל, וכל הצבור לטפל ברחמים עם בריות עלובות אלה, מהם עשוקים מיד עושקיהם כח, וכדרשת רז”ל: ושבתי אני ואראה את כל העשוקים, דניאל חייטא פתר קרייה בממזרים, והנה דמעת העשוקים אבותם של אלו, עוברי עבירות, ואילין עלוביא מה איכפת להון, כך אביו של זה בא על הערוה, זה מה חטא ומה איכפת לו, ואין להם מנחם מיד עושקיהם כח. מיד סנהדרי גדולה, של ישראל שבאה עליהם מכחה של תורה, ומרחקתן על שום לא יבא ממזר בקהל ד’, ואין להם מנחם, אמר הקב”ה עלי לנחמן, (ויקרא רבה ל”ב ו’, קה”ר ד’ ג’)

סנהדרי גדולה הם עושקי כח בכחה של תורה, וזאת היא חובת תפקידם, וזאת היא זכותם הגדולה שהיא זכותם של ישראל, וממנה אין לזוז ימין ושמאל, אמנם כבני אדם אין אנו יכולים להבטיח לעצמנו אמתותן של הדברים, ויכול להיות דין מעוקל, מחסר ידיעה ברורה. ומסיבת התכחשות בעלי הדין על האמת שבלבבם, ועל זה אמרו רז”ל, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, אין לו לדיין לירא ולמנוע עצמו מן הדין, אלא לפי מה שעיניו רואות לידון, ויתכוין להוציאו לצדקו ולאמיתו ושוב לא יכשל, ויקב הדין את ההר, (סנהדרין ו’:), ובעלי הדין שמתכחשים אל האמת עליהם נאמר: ארור מכה רעהו בסתר, והם ישאו את עונם וגרם פשעיהם, ובית הדין וכסאו נקיים מד’ ומישראל.

דברים אלה כתבתי, לפי שראיתי בימים אלה רבים נוטים ליסד פסקי דינם על נמוקים אלה של שינוי הזמנים ומצבים, ועל הרגשים רחמניים. לזאת מצאתי מחובותי להגיד דברים קצרים אלה, שהם ממצים מקרא קצר שבתורה, כי המשפט לאלקים הוא, וכל מגמת הדיין בישראל צריכה להיות לדעת משפט האלקים כמו שנאמר בתורת קדשו, והתפרש בדברי רז”ל, ממשה מפי הגבורה ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע.

אחרי הקדמה קצרה זאת, אסורה נא לעיין בדין זה ממקורו: …

[All emphases added, except that of the verse ודל לא תהדר בריבו, which is present in the original.]

At first blush, Rav Uziel’s eloquent but rigid insistence on Halachic purism is difficult; the axiology of Halachah clearly allows for, and sometimes even insists on, the influence of the practical consequences of a decision in general, and compassion for the desperate straits of a petitioner in particular, on the decision making process. For example, here is an excerpt of Rav Shlomoh Yosef Zevin’s analysis of Rav Yitzhak Elhanan Spektor’s character and its impact on his Agunah decisions:

הצדק והצדקה אינם מזדהים. הצדק הוא ההעמדה על קו הדין, לפעמים אף בבחינת “יקב הדין את ההר”. מדת האמת. הצדקה היא לפנים משורת הדין. מדת החסד. הצדיק האמתי יש בו משום צדק וצדקה כאחד.. האמת והחסד משמשים בכתר אחד, ואין אחד מהם נכוה מחופתו של חברו. וכזה היה רבן של כל בני הגולה רבי יצחק אלחנן, זכרו לברכה. האמת נר לרגליו, … ויחד עם זה לא היה גבול לטוב לבו, לב הזהב. אהבה בלי מצרים, ורחמים, רחמים רבים, לכל ציבור ולכל יחיד, לכל כשל ונדכה ולכל גלמוד ועזוב. טוב ומטיב לרעים ולטובים. …

הצדיק בבחינת נושא הצדק מתגלה בכל חיבוריו הקלאסיים … איני יודע אם יש ענין אף להצדיק בבחינת עושה צדקות ולשו”ת הלכותיות. אבל עובדא היא כי ברוב תשובותיו מכריע ר’ יצחק אלחנן לצד ההיתר. אמנם בראיות והוכחות ובמשא ומתן של הלכה, אבל המסקנא לרוב היא להקל. חכמי האמת אומרים, כי בית שמאי שורש נשמתם היא מגבורות עליונות, ובית הלל – מחסדים עליונים. דומה, כי שורש נשמתו התורנית של ר’ יצחק אלחנן חוצב ממדת החסד. ביחוד אנו רואים מדתו זו בשאלות העגונות. ב”עין יצחק” (הראשון), למשל, באו יותר משבעים שו”ת בעגונות (רובן ככולן בנשים עגונות, ואחדות באנשים מעוגנים) לכל מקצועותיהן (מיתת הבעל, קידושין, גיטין, סוטה וכו’) – ובכולן, מלבד באחת מהן, הסיק להיתר. תשובה יחידה בלבד (אה”ע, סימן ל”ד) יצאה באיסור.2

[Emphases in the original.]

What, then, does Rav Uziel find wrong with Rav Toledano’s declaration that:

עלינו לחפש לזכות ילדי בני ישראל העשוקים, יתומים בחיי אביהם, שעיניהם תלויים לחכמי ישראל, ואומרים חנוני, חוסו עלינו, ואם אבותינו חטאו, אלה הצאן מה עשו

Upon further consideration, I think that Rav Uziel’s point is both clear and compelling. All of his exhortations toward Halachic purism and injunctions against the admixture of extraneous considerations are in the context of Mishpat. As long as we are dealing with ritual law, בין אדם למקום, we can and should allow our decisions to be shaped by consideration for their effects, but when the issue is בין אדם לחבירו, the adjudication of a dispute between two parties, then the rule is:

ודל לא תהדר בריבו, אין מרחמים בדין, ויקב הדין את ההר

Consider the ramifications for a Dayyan called upon to decide the Halachah in a case of a recalcitrant husband who refuses to give his wife a divorce. If the above is correct, we would have the following distinction: if the husband is unquestionably in the wrong, for example, if he indisputably, repeatedly beats his wife or abandons her, then even though the Halachah does not generally allow for the ruling of כפיה בשוטים in such cases3, the Dayyan is nevertheless permitted and even urged to try to find some Halachic basis for compelling the husband to give a Get. We are not infringing on the husband’s rights by this; he’s a Rasha, and the only obstacle preventing us from ruling כפיה is a בין אדם למקום concern for the extremely serious issues of Eshes Ish and Mamzerus that can arise in the event of a גט מעושה שלא כדין. If, however, there is some legitimate dispute between husband and wife, then no matter how much sympathy we may have for the plight of the wife, we are absolutely forbidden against the slightest deviation from Din, as Rav Uziel has argued at length.

Relevant here is a celebrated interchange between Judge Learned Hand and Justice Holmes:

I [Judge Hand] remember once I was with [Justice Holmes]; it was a Saturday when the Court was to confer. It was before we had a motor car, and we jogged along in an old coupé. When we got down to the Capitol, I wanted to provoke a response, so as he walked off, I said to him: “Well, sir, goodbye. Do justice!” He turned quite sharply and he said: “Come here. Come here.” I answered: “Oh, I know, I know.” He replied: “That is not my job. My job is to play the game according to the rules.”4

Justice Holmes is also quoted as saying:

I have said to my brethren many times that I hate justice, which means that I know if a man begins to talk about that, for one reason or another he is shirking thinking in legal terms.5

Incidentally, Rav Uziel does actually ultimately (after six pages of detailed Halachic analysis) hold the putative father liable for the maintenance of the child:

מנמוקים אלה נראה לע”ד לחייב את התובע שבשאלה דידן, דוד לחדאד, בן מכלוף דמתו’ וואדזאן, במזונות בנו מהתובעת מזל טוב בת אליהו סימי, והרי הוא כבנו לכל דבר וחייב במזונותיו, ופרנסתו וחנוכו ככל חובת אב לבניו

אסיפא דמגילתא, אייתי לן הרה”ג הפוסק יצ”ו, עדיות שנתקבלו בבית דינו שבהן הודה הנתבע הנ”ל, שעובר זה שהוא נתבע עליו למזונותיו, הוא בנו לפיהן קם דינא בשופי, שהוא חייב במזונותיו וחנוכו ככל חובת אב לבנו, ולית דין צריך בשש, ולמכתב לחזקיהו, הנני מסכים אתו להלכה ולמעשה, וד’ עמו שהלכה כמותו.

והנלע”ד כתבתי.

Update: Senator Jon Kyl apparently agrees with Rav Uziel and Justice Holmes (hat tip):

Jon Kyl, the second-ranking Republican in the U.S. Senate, warned president-elect Barack Obama that he would filibuster U.S. Supreme Court appointments if those nominees were too liberal. …

“He believes in justices that have empathy,” said Kyl, speaking at a Federalist Society meeting in Phoenix. The attorneys group promotes conservative legal principles.

Kyl said if Obama goes with empathetic judges who do not base their decisions on the rule of law and legal precedents but instead the factors in each case, he would try to block those picks via filibuster.

Update II: My thesis that seeking leniencies is generally permitted in areas of בין אדם למקום, and that Rav Uziel’s objection was merely to bias in a matter that is בין אדם לחבירו was challenged, and the challengers pointed out that one of Rav Uziel’s arguments against the legitimacy of a Halachist’s invocation of compassion is from a passage discussing bastardy, which is surely בין אדם למקום. I concede that this is a serious argument against my interpretation of Rav Uziel, and I had indeed overlooked that reference, but I nevertheless feel that my overall point still stands, and that Rav Uziel’s primary concern is with the perversion of Din (בין אדם לחבירו), as most of his sources indicate. Although of course any outright distortion of Halachah is always unacceptable, it still seems to me that he’s invoking a special concern and arguing for a higher standard when there’s another party involved.

Much of the discussion occurred on the Avodah Mailing List:

  1. שו”ת משפטי עוזיאל בדיני אה”ע סימן ב []
  2. סופרים וספרים, תשובות, עגונות בתשובות רבי יצחק אלחנן []
  3. עיין שו”ע אה”ע סימן קנ”ד פתחי תשובה אותיות ז – ח []
  4. This anecdote, as well as two other versions of it, are quoted and sourced in Michael Herz, “Do Justice!”: Variations of a Thrice Told Tale, available here, or here for the full version. []
  5. ibid. []

King Hamlet Revisited

In last week’s Parshah we read about the laws of the Goel Hadam. I recently cited this excerpt from Hamlet, in which the Ghost demands that Hamlet accept the role of Goel Hadam with respect to his murder, to which the latter enthusiastically acquiesces:

Ghost List, list, O, list!
If thou didst ever thy dear father love–

HAMLET O God!

Ghost Revenge his foul and most unnatural murder.

HAMLET Murder!

Ghost Murder most foul, as in the best it is;
But this most foul, strange and unnatural.

HAMLET Haste me to know’t, that I, with wings as swift
As meditation or the thoughts of love,
May sweep to my revenge.

The Aharonim disagree over whether the laws of Goel Hadam are applicable today. Tumim assumes that they aren’t:

[כיון] שאין רשות ביד גואל הדם להרוג רק אחר שנגמר דינו בבית דין כמו שכתב הרמב”ם פרק א’ מהלכות רוצח דין ה’ ואם כן בזמן הזה דליכא בית דין ליכא דין גואל הדם1

Kezos, however, is not so sure:

כתב באורים … וליתא דהא דעת רש”י פרק נגמר הדין דאפילו בשוגג נמי רשות ביד גואל הדם להרוג אלא דשיטת הרמב”ם הוא דבשוגג אין רשות ביד גואל הדם להרוג אלא דוקא במזיד אך אפילו בשוגג שהוא קרוב לפשיעה דאינו נהרג בבית דין נמי רשות ביד גואל הדם להרוג וכמו שכתב הרמב”ם להדיא … הרי מבואר דכל שהיה מזיד אף על פי שלא נגמר דינו בבית דין להריגה רשות ביד גואל הדם להרגו …

אלא דבזמן הזה יש להסתפק מי שייך דינא דגואל הדם כיון דעל כל פנים בעינן קבלת עדים להודיע אמיתת הדבר שהרגו הרוצח ואנן הדיוטות אנן ואין אנו רשאין לקבל עדות נפשות … או אפשר כיון דלדעת הרמב”ם אפילו הכחישו עצמם בבדיקות נמי רשות ביד גואל הדם וכמו שכתוב בכסף משנה שם ועיקר שלמדוהו דלא גרע מהורג שלא בכוונה אם כן גם אנו למידין בזמן הזה דלא גרע מהורג שלא בכוונה וצ”ע2

The question of whether the law of Goel Hadam requires a formal indictment of the murderer by Beis Din, along with the general question of the law’s contemporary applicability, was actually discussed some years earlier by Rav Yair Haim Bacharach:

מיהו נראה דבזמן הזה דבטלו דיני נפשות אפילו הורג במזיד לא יפה כחה של גואל הדם מכח סנהדרין וכל בתי דיני ישראל

ונראה לי עוד דאפילו בזמן הסנהדרין מה שכתוב בקרא “גואל הדם ירצח את הרוצח” היינו אחר שיצא דינו למות בסנהדרין רצוני לומר שהוא חייב מיתה רק שמכל מקום אי אפשר להמיתו מצד חסרון התראה או עדות מיוחדת [ועיין שם שהאריך עוד בזה]3

A fascinating, relatively contemporary application of the law of Goel Hadam is found in a ruling of the Zemah Zedek (Krochmal):

באחד שנהרג בדרך ויודע מי הוא הרוצח ויכולין להנקם ממנו אם אחד מקרובי הנרצח יבקש דין על הרוצח האם יכולין לכוף לקרובו שיהיה הוא רודף אחר הרוצח להעמידו בדין ואם יש לכופו שיוציא ממון על זה אם הוא אמוד ועד כמה יש לכופו ועד היכן מקרי קרוב:

תשובה יראה דיש לכוף לקרובו של הנרצח שיהא רודף אחר הרוצח להעמידו בדין מהא דאיתא בסנהדרין פרק נגמר הדין דף מ”ה גואל הדם הוא ימת את הרוצח מצוה בגואל הדם ומנין שאם אין לו גואל הדם שבית דין מעמידין גואל הדם תלמוד לומר בפגעו בו מכל מקום ע”כ הרי מצוה המוטלת על גואל הדם להמית את הרוצח ע”ש וזה פשוט הוא שאם אין הוא עצמו יכול להמיתו ויכול להמיתו על ידי אחר על ידי הוצאת ממון שצריך להוציא ממונו על זה ככל מצות עשה שבתורה … הוא הדין נמי מצוה זאת המוטלת על גואל הדם להמית את הרוצח אם אין הוא יכול לקיימנה אם לא על ידי אחר ועל ידי הוצאת ממון ודאי שצריך לקיימנה אם יש לו ואי אפשר בענין אחר: ….

אבל מכל מקום נראה דאין לחייבו שיוציא יותר ממה שרגילין להוציא והיינו מה שהוא חוק קבוע ליתן לשופטים ושוטרים ולסרדיוט הדן אותו צריך הוא ליתן אבל אם יצטרכו להוציא יותר מן הרגיל כגון שכר מליצות ושחדים וכיוצא בזה ודאי דאין לחייבו דיקשה עליו הרבה וחיישינן שקרובים יברחו ולא יהיו רודפים אחר הרוצח לבקש דין עליו: …

ונכון שאותן הוצאות היתירים על הרגיל כגון שכר מליצות ושחדים יתנו מתוך הקהל כדי לגדור הפרצה שאם ח”ו לא יהיו נוקמים מן הרוצח יהיה דמן של בני ברית ח”ו כהפקר ויוסיפו לעשות כאלה ח”ו והרי כל עוברי דרך בסכנה זו הם לכך צריכין כולם לסייע לזה וכן נהגנו פעמים הרבה ועשינו עם פרנסי הדור שהיו מעמידים גואלים לרדוף אחר הרוצחים ואפילו לפעמים כשהיינו יודעים שלא נוכל להוציא מכח אל הפועל להנקם מן הרוצח אפילו הכי היינו מעמידים גואלים לרדוף אותם בדין כדי שיהא מפורסם שאין דמן של בני ברית הפקר הוא הנלע”ד:4

Another Halachic application of the law of Goel Hadam is the inference of the מהר”ם מירזבור”ק that I recently cited justifying retaliation by a victim of physical assault:

ואין לומר כיון שהמוכה כבר הוכה יש לו לכוף את יצרו ולא לנקום צא ולמד מגואל הדם כו,

I am a bit perplexed by this, though; there is an opinion that the Goel Hadam is commanded to kill the murderer,5 and surely מהר”ם מירזבור”ק doesn’t mean that retaliation in his scenario is mandatory!

We have also seen that Rav Malkiel Tannenbaum derives from the concept of Goel Hadam the idea that the spirit of a murdered man benefits from the avenging of his murder.

Update: I discuss these sources, along with others on these topics, in a lecture available here.

Update II: Another lecture in which I discuss the laws of Goel Ha’Dam, in the context of a survey of the various arguments given by the poskim for the avenging of the murders of Jews.

  1. סימן ב’ אורים אות ב []
  2. שם ס”ק א []
  3. שו”ת חוות יאיר סימן קמ”ו – קשר []
  4. שו”ת צמח צדק סימן קי”א – קשר, הו”ד בפתחי תשובה סימן תכ”ו ס”ק א []
  5. סנהדרין מה: – קשר, ומכות יב. – קשר []