For Wolf2191, a staunch advocate of tolerance and humaneness1
Several months ago, we discussed Rambam’s position that Ya’akov’s excessive fearfulness of the danger posed by Esav was a character flaw. This is actually but one item in a fascinating list of purported failings on the part of Biblical figures that Rambam adduces in support of his thesis that moral perfection is not a sin qua non of prophecy:
ואין מתנאי הנביא שיהיו אצלו כל המעלות המדות עד שלא יפחיתוהו פחיתות שהרי שלמה המלך עליו השלום העיד עליו הכתוב בגבעון נראה ד’ אל שלמה. ומצינו לו פחיתות מדות והוא רוב התאוה בבאור בהרבות נשים. וזה מפעולות תכונות רוב התאוה ואמר מבואר (נחמיה י”ג) הלא על (כל) אלה חטא שלמה. וכן דוד המלך עליו השלום נביא אמר (שמואל ב’ כ”ג) [אלקי ישראל] לי דבר צור ישראל ומצאנו אותו בעל אכזריות אף על פי שלא שמש בה כי אם בעובדי גלולים. ובהריגת הכופרים. והוא רחמן לישראל אבל בא בביאור בדברי הימים שהשם יתברך לא הרשהו לבנות בית המקדש ולא היה ראוי בעיניו לזה לרוב מה שהרג. אמר (דברי הימים כ”ב) אתה לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת [ארצה לפני] …2
It is the next item on the list that is the subject of this post.
R. Moshe Mordechai Ha’Levi Shulzinger relates:
בסעודת ברית מילה אחת אצל נכד שליט”א של רבינו הגרי”ז זצוק”ל היה שם רב אחד שאמר: כתוב שמפני שפנחס היה קנאי – לכן לא נהיה הוא למנהיג ישראל …
ומיד הגיב רבינו הגרי”ז זצוק”ל בחומרה: איפה זה כתוב?! … [כאומר שאין זה כתוב בשום חז”ל …]
והרהר הרב ההוא הרבה, ולא נזכר, ואחר כך הלך לביתו וחיפש טובא עד שמצא דבר זה כתוב – בספר של איזה מחבר שאומר כן מסברא דנפשיה …3
[Emphasis in the original.]
The “איזה מחבר” in question is probably the Kotzker, ironically not someone known for patience and tolerance of error:
יפקוד ד’ איש על העדה, משה היה סובר כי הקב”ה ימנה פנחס למנהיג והוא לא היה חפץ בזה יען כי פנחס היה קפדן.4
Rabbi Avraham Ya’akov Blau elaborates:
יש אימרה ידועה וחריפה בשם האדמו”ר מקוצק … כלומר, אחר זה שראה משה את קנאותו של פינחס, ביקש משה מהשם שימנה איש אחר למלא את מקומו. בתחילה חשב משה שפינחס יהיה מנהיג העם כי הוא היה היחיד מכל משפחתו שלא נמנה להיות כהן ומסתמא ייעוד אחר ממרום מחכה בשבילו כמו שאירע למשה עצמו. מרעיונו של האדמו”ר מקוצק יש להסביר למה לא לקח משה על עצמו להרוג את זמרי וכזבי אלא עזב את הביצוע לפינחס [ובהערה שם הוא מציין את הגמרא סנהדרין דף פ”ב ע”א – י’]? כי הקנאה, אפילו כשהיא טהורה ולשם שמים, אינה נאותה למנהיג רק ליחידים במקרים נדירים. וכן רואים גם מסיפורו של אליהו (מלכים א’ פרק י”ט) “והנה דבר ד’ אליו, ויאמר לו: מה לך פה אליהו? ויאמר: קנא קנאתי לד’ אלקי צבקות … ויאמר ד’ אליו: לך שוב לדרכך … ואת אלישע בן שפט … תמשח לנביא תחתיך”. קנאותו של אליהו לא הרשתה לו להמשיך כנביא ומנהיג ומוכרח היה למנות את אלישע למלא את מקומו. (רש”י וילקוט שמעוני שם, סדר אליהו זוטא פרק ח’).5
But while the Kotzker may be dismissed as “איזה מחבר”, almost this exact point is made by someone no Brisker would ever dream of so dismissing, no one less than Rambam himself!
ומצאנו [סנהדרין קי”ג] באליהו ז”ל מדת הרגזנות ואף על פי ששמש בה בכופרים ועליהם היה כועס אבל אמרו חכמים שהשם יתברך לקחו. ואמר לו שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן מי שיש לו קנאה כמו שיש לו כי ימיתם6
| Tolerance: | 1 |
| Zealotry: | 0 |
Update: R. Dr. Norman Lamm’s claim of the Torah’s ambivalence toward the zealotry of Pinhas.
Update II: Further discussion.
- See the comments to this post. [↩]
- שמונה פרקים, פרק שביעי [↩]
- פניני רבינו הגרי”ז, עמוד ל”ו [↩]
- אמת ואמונה – דברי תורה מרבנו הקדוש, מרנא ורבנא מנחם מנדיל זצלה”ה מקאצק (תל אביו, תשל”א), מספר תע”ה. ובמהדורה אחרת, מספר תצ”ו – קשר [↩]
- הדרום, חוברת ע”ב – ע”ג, אלול תשס”ב, עמוד קנ”ד. תודתי נתונה לגיסי נתנאל שהעירני לדברים אלו של רבי בלוי, וממילא לדברי הקוצק’ר הנ”ל. [↩]
- שמונה פרקים שם [↩]