קיבלתי עונש קצת מוגזם
שפטו אותי למוות.
ישבתי על כיסא חשמל
נפרדתי מהפרייבט.לו יכולתי לפחות
להחליף ת’כיסאות,
כי אומרים בדרך כלל
משנה מקום משנה מזל.
The emphasized phrase, from Poogy / Kaveret’s smash hit Yo Ya (lyrics, YouTube, previous discussion on this blog), has apparently become a sufficiently well-known apothegm to be included in the song’s list of punch lines, along with Biblical verses (טובים השנים מן האחד, ראה דרכיה וחכם) and other common cliches (יש סוף לכל דבר). I recently discovered, however, that the legendary Rav Shmuel Ashkenazi has noted that the origins of this precise phrase are rather murky but apparently relatively recent:
פתגם זה, בלשון זו, השגור בפי רבים, אינו בשני התלמודים, בבלי וירושלמי, ולא במדרשים. אף לא בספרי הראשונים. הוא מופיע רק בדורות האחרונים.
נצטט כמה מובאות, בסדר כרונולוגי:
- ר’ נפתלי סופר [תקעט-תרנט]: … ואיך עלה על לבו (של לוט) לילך לסדום … ויל”פ הכונה, שאם לא היה ללוט במה לפרנס, לא היה עליו עונש, כמו שמצינו בגמרא: משנה מקום משנה מזל — (בית אפרים, דרוש ח, פרסבורג תרלב, דף יט ע”ד).
- ר’ מיכאל גולדברגר [תקפט-תרסב]: לפי שאם מזל לישראל, אם אדם יושב בבית ומצליח, אל ישנה מקומו, כי יש מזל למקום ולבית. וכדאמרי: משנה מקום משנה מזל (דרשות וחדושי רמ”ג, פרשת משפטים, וואץ תרצב, עמוד קלג).
- ר’ אריה נחום לובצקי: א. — ותהי שרי עקרה אין לה ולד, ולכן נתעוררו ללכת מכאן, כי משנה מקום משנה מזל — (נחל קדומים, ח”א פרשת נח, פיעטרקוב תרצא, ס”ע מח). ב. וכמו שאמרו, משנה מקום משנה מזל … וגם זה תקנתא דמשנה מקום, דכן אמרו חז”ל: משנה מקום משנה מזל (פרשת מקץ, ס”ע קסד – ר”ע קסה).
- ר’ אהרן לוין [תרמ-תשא]: כי ההצלחה הטבעית, או כמו שיקראו אותה: הצלחה מפאת המזל, תלויה לפעמים במקום. כי במקום הזה יצליח האדם ויעשה חיל, וכאשר יבוא אל מקום אחר, תפנה ההצלחה עורף, אחרי אשר המזל משתנה ממקום למקום, וכמו ששגור בפי כל הפתגם: משנה מקום משנה מזל (הדרש והעיון, חלק ד [במדבר], מאמר סא, בילגורייא תרצט, עמ’ קיט).
- ר’ יוסף יצחק שניאורסון [תרמ-תשי]: מספר, כשיצאו מחרקוב, אמר הוד כ”ק אאזמו”ר הרה”ק מוהר”ש לבעל העגלה: משנה מקום משנה מזל — (ספר השיחות בלשון הקודש, כרך ג’, תשד-תשה, ברוקלין תשנב, דף קלג סע”ב – קלד רע”א).
- ובפי חתנו, ר’ מנחם מנדל שניאורסון, היה פתגמנו שגור הרבה, ולא נביא אלא שלש מאגרותיו בקיץ תשיג (אייר. סיון. תמוז. אלול): א. בנועם קבלתי מכתבו מכג אייר, בו מודיע שכבר עברו לגמרי לדירה החדשה, ויה”ר מהשי”ת, שיהיה משנה מקום משנה מזל לטוב, בגו”ר גם יחד (אגרות קודש, כרך ז [תשיג], אגרת ב’קלה, מיום יח סיון תשיג, ברוקלין תשמח, עמ’ רעו). ב. ולרגלי הודעתו שעברו לדירה חדשה, הנה יה”ר מהשי”ת שיהיה משנה מקום משנה מזל לטובה ולברכה — (אגרת ב’קעב, מיום כ תמוז תשיג, עמ’ שטו). ג. ויה”ר מהשי”ת, שהעתקתם לדירה חדשה הנה יהיה משנה מקום משנה מזל לטובה ולברכה, בגשמיות וברוחניות גם יחד (אגרת ב’ריד, מיום א דראש חודש אלול תשיג, עמ’ שנד).1
R. Ashkenazi proceeds to cite various appearances of the basic idea in Medrashic and Talmudic literature, the most prominent a passage in Bava Mezia:
תנו רבנן שלשה צועקין ואינן נענין ואלו הן מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים והקונה אדון לעצמו ומי שאשתו מושלת עליו קונה אדון לעצמו מאי היא איכא דאמרי תולה נכסיו בנכרי איכא דאמרי הכותב נכסיו לבניו בחייו איכא דאמרי דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא אחריתא:2
The question of the normativity of this maxim arises in the context of a dispute over a husband’s right to compel his wife to emigrate with him due to his inability to make a living in their current place of residence. The תרומת הדשן (as cited in one of the very first posts on this blog, nearly six years ago) takes for granted that the husband is correct, but Maran is skeptical:
[הביא דברי התרומת הדשן, ופקפק:] ואף על פי שכתב שהוא דבר פשוט אין דבריו נראים בעיני3
Maran’s contemporary Rav Shmuel de Medina (Rashdam), however, in a classic example of Halachic appeal to authority at its finest, says “Back at you!”, recording his well known testimony to the esteem in which the תרומת הדשן was held by his great teacher, Rav Yosef Taitazak:
ואף על פי שראיתי בדברי מהרר”י קארו נר”ו שכתב שאין דברי בעל תרומת הדשן נראין בעיניו מכל מקום במחילה רבה מעכ”ת אין דבריו נראין בעיני כי מעיד אני עלי שמים וארץ כי דברי בעל תרומת הדשן היו נחשבין בעיני מורי הרב הגדול כמהרר”י טאיטצק זצ”ל כדברי הרא”ש ז”ל כל שאין אני צריך לזה שידוע ומפורסם חכמת תורתו והוא דבר ומי ישיבנו4
Rav Haim Algazi, too, agrees with תרומת הדשן
[הביא מה שפקפק הבית יוסף על דברי הריב”ש, וכתב:] ולא ידעתי למה דהרי מפני טענה כזו יכול לצאת אפילו מארץ ישראל לחוצה לארץ כמ”ש הרמב”ם בפרק ה’ מהלכות מלכים וכל שכן שיכול לכוף אשתו להוליכה מארץ לארץ5
There is also a ruling of Rivash in favor of the wife, although there is considerable controversy over whether he actually disagrees with תרומת הדשן:
ריב”ש
שאלת ראובן נשא אשה בין שהיתה מעירו בין מעיר אחרת בין שנשאה בעירו בין שנשאה בעירו בין שנשאה בעירה בתוך בני משפחתה ואביה ואמה ואחיה ודחקה לו השעה באותה העיר שנשאה ולא מצא כדי פרנסתו ורצה לצאת משם וללכת אנה ואנה הן למזרח הן למערב ולגור באשר ימצא כדי פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו היוכל להכריח אשתו ללכת עמו מעיר לעיר עד שימצא מבוקשו אם לאו …
תשובה אין ספק שאין האיש יכול לכוף את אשתו ללכת עמו על הספק מעיר אל עיר ולהוליכה מדחי אל דחי כמו שנראה שבא השאלה על זה לפי לשונך ובזה לא נסתפק אדם מעולם אבל כשרוצה האיש להעתיק דירתו ממקומו למקום אחר מיוחד לקבוע שם דירתו אם יכול לכוף את אשתו בזה ובאיזה ענין [ועיין שם מה שפלפל בזה]6
מהר”י ן’ לב
איברא שאם זה האיש ראובן … [היה] רוצה להוציא מן העיר לכרך באותו מלכות או ממלכות למלכות לפי שהיה מוצא להרויח מזונותיו באותה המדינה שהיה רוצה ללכת מה שלא היה מרויח באותה המדינה שנשא את אשתו דהדין היה נותן שיכול להוציאה וכמו שכתב הרב רבי ישראל בספר תרומת הדשן … ואף על פי שלכאורה נראה מתוך דברי הרב רבי יצחק בר ששת … שהוא חלוק על דברי בעל תרומת הדשן … מכל מקום יראה עניות דעתי שאין לנו לדחות דברי הרב בעל תרומת הדשן מפני הרב רבי יצחק בר ששת לפי שהרב רבי ישראל ז”ל עקר תשובה היתה על זאת השאלה מאותו ראובן דדחיקא ליה שעתא בההיא מדינה והרב רבי יצחק בר ששת לא על זה בא להשיב אלא מילתא אגב גררא קאמר ולרווחא דמילתא לא רצה לזכות לאותו רבי שמואל מלאיו מטעם דלא איתדר ליה באותו מקום ולא היה לו בו הצלחה כיון שהיה לו טעם יותר מספיק ויותר מרווח שלא יהיה מקום לחולק לחלוק …7
רמ”א
[קאי על דברי הבית יוסף הנ”ל:] ובתשובת ריב”ש סימן פ”א משמע כדברי בית יוסף8
רשד”ם
וגם לע”ד אין לומר שהריב”ש ז”ל חולק בזה אדרבה נראה בעיני שהם הם דברי הר”י בעל תרומת הדשן … שהרי כתב הריב”ש … משמע דדוקא על הספק להוליכה מדחי אל דחי הוא דאינו יכול להוליכה הא אם הדבר נראה לעין שיציאתו מעיר זה למקום זה האחרון טוב מן הראשון ולא יהיה לו הצער כמו שיש לו בזה המקום אשר הוא עומד פשיטא ופשיטא שאפילו הריב”ש ז”ל יודה יודה.9
נתיבות משפט
איברא שמדברי הריב”ש נראה שחולק על דין זה [ועיין שם שהאריך להשיג על דברי מהר”י ן’ לב, ושוב הביא את לשון הריב”ש וכתב:] ועל פי הדברים האלו יש ליישב שאינו חולק על דברי תרומת הדשן דדברי תרומת הדשן הם בבריא לו שבמדינה זו אי אפשר לאדם לחיות כי הם בשיעור גדול מנכסים וכיון שזה נתמוטטו נכסיו אי אפשר לו להתפרנס כאן בשיעור זה אבל במדינה אחרת שרוצה לילך בה איפשר לו לאדם להתפרנס בשיעור כזה ובכה”ג ודאי דכופה אותה לילך עמו שם ואף הריב”ש מודה בזה אבל בנדון של הריב”ש דבעיר הזאת לא איתדר ליה ואינו יודע באיזה עיר יוכל להתפרנס ורוצה לילך מעיר לעיר עד ימצא מקום שיוכל להתפרנס בכה”ג הוא שכתב הריב”ש שאין ספק שאינו יכול לכופה להוליכה מדחי אל דחי על הספק שוב מצאתי למהרשד”ם .. שכתב כדברי יע”ש וכן פסקו מהריב”ל ומהרשד”ם שם הלכה למעשה כדברי [התרומת] הדשן10
חלקת מחוקק ובית שמואל
הריב”ש כתב [שאינו יכול להוליך את אשתו מדחי אל דחי] ונראה דאף בעל תרומת הדשן יודה לזה, כי בעל תרומת הדשן מיירי שמבקש מאשתו שתלך עמו למדינה אחרת לגור שם, היינו שרוצה להוליך אותה למקום מיוחד במדינה אחרת ולקבוע דירתו שם. והריב”ש חולק גם על זה, כנראה בסימן פ”א ובסימן פ”ח שאם היה בברש”ך מקום הנשואין לא היה יכול להוליכה למקום (שהיו רוצים) [שהיה רוצה] לקבוע שם דירה מקום תורה וחכמה, אף שדחקה לו השעה שם בברש”ך כנזכר בשאלה סימן פ”א:11
בית יהודה (עייאש)
[הביא דברי התרומת הדשן, הבית יוסף, הריב”ש, והנתיבות משפט, וכתב:] מכל מקום לענ”ד הקצרה נראה דסברת הריב”ש פשוטה כסברת מרן בית יוסף דבשום ענין לא מהניא טענת המחיה לענין כפייה [ועיין שם שהוכיח כן, ולמעשה העלה:] אמנם הרב בעל נתיבות משפט הביא הרבה מהאחרונים ז”ל דפוסקים כדברי בעל תרומת הדשן מוהריב”ל ז”ל ומהרשד”ם ז”ל ולהם שומעין דהלכה כבתראי:
ואחרי כותבי אותותי אלה שלחתי אחרי ספר חלקת מחוקק … וששתי כעל כל הון שזכיתי לכווין לדעת קדושים ולהעמיד דברי מאור הגולה מרן בית יוסף:12
How does the view that dissents from the תרומת הדשן deal with the aforementioned Talmudic counsel? This question is raised by בית שמואל, who answers that it is merely good advice, but insufficient grounds for compulsion:
ולדעת הריב”ש צריך לומר אף על גב [ד]כבר הזהירו חז”ל מאן דביש ליה בהאי מתא וכו’, אלמא שראוי לצאת ממקומו, לא אמרו חז”ל אלא דרך עצה טובה, אבל אינו יכול (לכופו) [לכופה] על זה:13
באר היטב does not understand this argument, apparently feeling that the implication of the Gemara is that the imperative is rather more serious than mere good advice:
[הביא דברי הבית שמואל, ושוב כתב:] ועיין בבבא מציעא … שלשה צועקין ואין נענין וכו’ מאן דביש ליה בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתא, ע”ש. אם כן צ”ע למה לא כפינן לאשתו שתלך עמו למקום אחר.14
The work דברי נחמיה contains a discussion of the theory (does it operate as exile, granting atonement to the emigrant, or does it effect a שינוי מזל?) and implementation (is changing rooms or domiciles sufficient, or must one move to another city?) of שינוי מקום to alter one’s destiny;15 particularly interesting is his weighing of the opinion of his pious, learned grandmother against the popular custom:
ואף לפי מנהג העולם שמשתמשין בזה קצת בחולה ר”ל וכה”ג. כמדומה שאין חוששין כי אם לשנות הבית (או חדר וכה”ג).
ואם שבאמת פעם אחת שמעתי מזקינתי ז”ל (שהיתה מלומדת וי”ש) קודם מותה שהעולם טועים בזה אלא שינוי מקום היינו שינוי עיר. לא ידעתי זו מנין לה. ואדרבה לפי הנראה הדין עם העולם. …16
Update: Commenter Mendel links to a discussion of the final question discussed in the post, whether moving from house to house within the same city qualifies as שינוי מקום, or only moving to a different city, by Chabad Shliach and Rosh Ha’Yeshivah of Budapest, R. Baruch Oberlander, who notes an extensive analysis of the topic by Rav Bezalel Stern:
משנה מקום – משנה מזל
הרב ברוך אבערלאנדער
שליח כ”ק אדמו”ר זי”ע, וראש הישיבה – בודאפשט, הונגריה
כ”ק אדמו”ר זי”ע נהג לברך את הנכנסים לגור במקום חדש: “משנה מקום משנה מזל לטובה ולברכה”, – זאת היתה הברכה כשהיו עוברים מעיר לעיר (ראה לדוגמא ‘אגרות קודש’ חי”ב עמ’ תיח) וכן כשעברו “לדירתם החדשה” (ראה שם ח”ד עמ’ שיט, ח”ח עמ’ רעו, שטו, שנד ועוד) וידוע גם שזה היה ר”ת ‘מעניין’ שהיה הרבי רושם בקיצור: “ממממל”ו”.
ומקורו ע”פ הנאמר בגמ’ ראש השנה טז, ב: וא”ר יצחק ד’ דברים מקרעין גזר דינו של אדם… וי”א אף שינוי מקום, דכתיב [לך יב, א] ויאמר ה’ אל אברם לך לך מארצך, והדר ואעשך לגוי גדול. ועד”ז בבבא מציעא עה, ב: ת”ר שלשה צועקין ואינן נענין, ואלו הן… והקונה אדון לעצמו… איכא דאמרי דביש ליה בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתא, ע”כ. ועד”ז נמצא בכ”מ. אבל לשון זה ממש (משנה מקום וכו’) נפוץ אבל אינו נמצא בגמרא – כך כותב ה’מכלול המאמרים והפתגמים’.
ולכאורה בכל הנ”ל מדובר בעובר מעיר לעיר אחרת ולא מדירה לדירה באותו עיר.
ולהעיר ממה שהעתיק הרה”ג בצלאל שטערן ז”ל בספרו ‘אהלך באמיתך’ פ”ב הערה ד את מש”כ ה’יוסף אומץ’ (פרנקפורט, דיני נחושים דף 350): “ולכן מזקנים אתבונן, שאותם שדרו בנעוריהם בתי עקתא וכשראו דקיימא להו שעתא בבית ההוא, אע”פ שרבו בני ביתם למעלה, שהיה הבי עקתא קטן מהכילם וכמעט לא מיתדר להו כלל ביה, אעפ”כ נשארו בדירת בית ההוא, ושכרו או קנו להם בית או חדרים אחרים לתשמישם, כדי שלא יצאו מן הבית אשר בו גדלו והצליחו ועשו פרי”. משמע דסבר דגם שינוי מדירה לדירה משנה המזל.
אבל הרב שטערן שם כותב ע”ז: “אמנם עיין בספרי שו”ת בצל החכמה (ח”ג סי’ מב אות א), שם הוכחתי שאין המזל משתנה מבית לבית, ואין המזל תלוי בבית רק בעיר, שהרי דביש ליה בההוא מתא הצריכוהו ללכת למתא אחריתא, ולא סגי לילך לביתא אחריתא בההוא מתא גופא, וע”ש גם אות ב-ה. ומ”מ הדברים שכתב הרב [יוסף אומץ] זצ”ל בנוגע לדירה שייכים שפיר לגבי העיר שהוא דר בה, מכיון שהמזל תלוי בעיר שהוא דר בו כמבואר”.
וראה שם אות ה העתיק את מש”כ בשו”ת דברי נחמיה חאו”ח סי’ מ”ד דלא קיי”ל כי”א בגמ’ ראש השנה הנ”ל דשינוי מקום מקרע גזר דינו של אדם.
ויל”ע בכל הנ”ל, ואין הספרים תח”י.
- אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירתא (כרך שני: ירושלים תשע”א) עמודים 673-74 [↩]
- בבא מציעא סוף עה: – קשר [↩]
- בית יוסף אה”ע סימן ע”ה – קשר [↩]
- שו”ת מהרשד”ם אה”ע סימן קנ”ה – קשר [↩]
- נתיבות משפט (קושטאנדינה תכ”ט) נתיב כ”ג חלק ח’ עמוד רמ. ד”ה וכתב בעל תרומת הדשן – קשר [↩]
- שו”ת ריב”ש סימן פ”א – קשר, ועיין עוד סימן פ”ח – קשר [↩]
- שו”ת מהר”י ן’ לב חלק ראשון כלל י”ב סימן ע”ב עמוד מב. – קשר [↩]
- דרכי משה שם אות ה’ [↩]
- רשד”ם שם [↩]
- שם [↩]
- חלקת מחוקק סימן ע”ה ס”ק ט’, וכן כתב הבית שמואל שם ס”ק ט’ [↩]
- שו”ת בית יהודה (עייאש: ליוורנו תק”ו) אה”ע סימן ח’ – קשר, ועיין אוצר הפוסקים אה”ע סימן ע”ה ס”ק י”ח באריכות [↩]
- בית שמואל שם [↩]
- באר היטב שם ס”ק ט’ [↩]
- שו”ת דברי נחמיה (ווילנא תרכ”ט) או”ח סימנים מג-מה – קשר, ועיין בשו”ת עמודי אש (אייזנשטיין: תשע”א) סימן כ’ אות כ”ב עמוד 395 – קשר, שהאריך לפלפל בדבריו ובסוגיא שלנו בכלל [↩]
- שם סימן מ”ה – קשר [↩]