From a study titled Alcohol and Sexual Assault, in the journal Alcohol Research & Health (h/t: babe):
[H]eavy drinkers may routinely use intoxication as an excuse for engaging in socially unacceptable behavior, including sexual assault …
In fact, some men may purposely get drunk when they want to act sexually aggressive, knowing that intoxication will provide them with an excuse for their socially inappropriate behavior.
The concern that “men may purposely get drunk … knowing that intoxication will provide them with an excuse for their socially inappropriate behavior” is raised by Maharshal as an argument against allowing drunkenness to serve as a defense against a claim of tort (in addition to the basic principle of אדם מועד לעולם):
והשיכור אפילו הגיע יותר משכרתו של לוט מכל מקום מחייב בתשלומין על כל הזיקות. ומה שמסקינן בפרק הדר דשיכור כלוט פטור ממיתת בית דין. ולא מלקין אותו. היינו דפטור מדיני שמים על אותו העון. ומכל מקום תקבל דינו על מה שלא עצר ברוחו ושיכר עצמו להשתגע. אבל לפוטרו מדין הזיק שמזיק לחבירו. פשוט שחייב. דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד. בין ער בין ישן בין אונס בין רצון. דאם לא כן לא שבקת חי. דכל שונא ישתה וישתכר על חבירו להזיק ויפטור
ואפילו בפורים דמחויב להשתכר. מכל מקום אין כונת רבותינו כדי שישתגע. רק כמו שכתב הרמב”ם צריך להשתכר להיות נרדם בשכרתו. …1
Rav Moshe Mordechai Farbstein notes that a similar argument, regarding someone who committed a homicide while drunk, had been previously made by Rav Avraham b. Yitzhak of Narbonne (R. Avraham Av Beis Din – Raavad II):
אף בשו”ת הראב”י אב”ד [סי’ קמ”ט, הובא בקיצור בטור חו”מ סי’ תכ”ה] כתב שיש לענוש את השיכור [כלוט שהרג] כדי לגדור גדר “שלא יהיה כל איש צורר כמתלהלה היורה זיקים, ויאמר שוגג הייתי”. …
המהרש”ל הוסיף טעם לחייב את השיכור, מלבד הדין של “אדם מועד לעולם”, משום שאם לא נחייבו, יש לחשוש שתמצא פירצה שעל ידה יוכל אדם להזיק לחבירו בלא שיתחייב לשלם, והוא כעין נימוקו של הראב”י אב”ד לענוש את השיכור שהרג בשכרותו.2
The same basic holding of Maharshal, that drunkenness is no defense against a claim of tort, is also espoused by the Bah:
עוד לו בראובן שסעד במסיבת וסעודות חתן וכלה, וזרק זכוכית אל הכותל כמנהג השותים במזרקי יין מתוך שמחה וטוען שמעון שהזיקו בעינו שנסמית לגמרי:
תשובה נראה שהמעשה היה שניתז שבר זכוכית והגיע בעינו וטען שמעון שבזה סימה את עינו ואם כן … בנדון דידן כיון דראוהו ובפרט בבית החתן דמתאספים רבים והזריקה היתה שלא ברשות … דהלא כאן הזיק באותו בית שהתאספו רבים והוה ליה לעיוני דאפילו את”ל דשבירות כלי זכוכית הוי ליה ברשות כההוא דתבר זוגיתא חוירתא לשמחת חתן כי היכא דליהו’ וגילו ברעדה דאין ספק דמההוא עובדא נשתרבב המנהג הרע לשבור כלי זכוכית בכותלים בדרך שיוכל להזיק בדוכתא דשכיחא רבים ואין זה מנהג וותיקים אלא מנהג גרועים גזלנים עתיקים כי הקדמונים שברו זכוכית ביישוב הדעת בענין שלא יגיע היזק כלל וכדאיתא פרק המניח האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין אבל הני גרועים תרתי הוא דעבדי לא דיין שמכניסין עצמן בספק סכנת נפשות דשורייני דעינא {באובנתא} דליבא יתיב אלא גם מחללים את השבת במזיד וברצון ואי כדי לקיים וגילו ברעדה כבר יוצאים ידי חובתם במה ששוברים את הזכוכית בחופה ואם כן שבירות זכוכית אל הכותל בבית החתן הוא שלא ברשות כל קדושיו ולכן הדבר ברור ופשוט דזה המזיק חייב בד’ דברים ומיהו פטור על הבושת דאין בושת אלא במתכוין.
ומה שכתבת שזה יש לו טענה שהיה שיכור נראה דאינה טענה דהא בפרק הדר תניא
שכור מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירה שיש בו מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפילה
ואף על גב דקאמר התם
אמר ר’ חנינא לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכולם
ואם כן היה לפי זה נראה לכאורה דהכא בהיה שכור כשכרותו של לוט דחשיב שוטה … ולא היא דלא קאמר תלמודא דבהגיע לשכרותו של לוט פטור אלא להני דקא חשיב בברייתא בפירוש מקח וממכר מיתה ומלקות אבל לגבי ניזקין אין ספק דחייב דה”ל להזהר מתחלה שלא ישתכר כלוט ולהזיק את הרבים דמי אנסו להשתכר כל כך עד דלא ידע מה קעביד וכיון דאונס דמחמתיה הוא דאיהו הוא דגרים לנפשיה חייב בניזקין ואפילו ישן דאי אפשר בלא שינה אפילו הכי חייב בנזקין כל שכן בשיכור דהוה פושע גמור.
ותו נראה דחרש שוטה וקטן אינם פטורים אלא בעודן חרש שוטה וקטן אבל לאחר שהגדיל הקטן ונשתפה השוטה חייבים לשלם …
I discussed this responsum of the Bah a year and a half ago in a Reading Responsa lecture, available, with accompanying handout, at the Internet Archive.3
- ים של שלמה בבק קמא פרק ג’ סוף סימן ג’, הובא בקיצור בכנסת הגדולה חו”מ סימן שע”ח הגהות טור אות ט’ ובחידושי רע”א לשלחן ערוך חו”מ רלה:כב [↩]
- משפטי הדעת, פרק ז’: השיכור [↩]
- ועיין שו”ת חות יאיר סימן קס”ט (הובא בקיצור בפתחי תשובה שם ריש סימן שע”ח ס”ק א’); ערך ש”י שם סימן שע”ח ד”ה בהג”ה; שו”ת נצח ישראל סימן ט”ו אות ז’. ועיין עו”ד און ליין – עורכי דין – פסקי דין- פסק דין : 7164/10 [בדברי א. רובינשטיין, אות ו’] [↩]