Fear G-d, and Keep His Commandments: For This Is the Whole Duty Of Man

To CS, (almost) Esq.

We recently noted Rav Yehezkel Landau’s rejection of logic as goyish; I encountered this in the course of responding to a challenge of Rav Herschel Schachter, related to me by my friend Menachem Butler, to investigate the censorship of Rav Landau’s comments on the Talmudic injunction against הגיון (see below) in later editions of his work ציון לנפש חיה. While the anti-logic remarks were not omitted, other portions of his commentary were. Here’s an excerpt from the original Prague 5588 (1828) edition:

משנה

כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם:1

גמרא

ת”ר כשחלה ר’ אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא2

רב לנדא

ולדעתי נרמז במשנה זו כת הפילסופים וגם כת חסידי זמנינו שאומרים על עצמם שהם בעלי קבלה.

והנה המקובלים המה מסתכלים מה למעלה ומה למטה כי הם מתפארים בעצמם שעל ידי מעשיהם למטה המה יודעים מה נעשה בשמים ממעל.

ועוד משתגעים יותר מזה שהמה מסתכלים ממש בתפלתם מה למעלה ואף כי הם מסתכלים למטה וכיוצא בזה דוברים עתק בגאותם מרבים דברי גוזמא והבאי להגדיל עצמם בעיני ההמון וסימן דלא ידע כלום שבוחי.

וכת הפילסופים המה מסתכלים מה לפנים ומה לאחור ויש מהם שהמה נדחים מדחי אל דחי ומכפירה לכפירה עד שכופרים בחידוש העולם וכן כופרים בחזרת העולם לתוהו כאשר יהיה רצון הבורא להחזירו לתוהו ובוהו כי המה מסתכלים מה לפנים ואם אין העולם קדמון אם כן יש שינוי רצון בעת הבריאה וכמו כן מה לאחור כל זה נחשב להם שינוי רצון וכמו כן קצת מהם כופרים בנתינת הדת וקצת מהם שכופרים גם כן בשכר ועונש והם אומירם עולם כמנהגו נוהג עולמי עד ובאמת בנים סכלים המה ואי אפשר להם להשיג ידיעת הבורא בדרכים הללו ואין אנו יכולים להשיג בזה מאומה וגבהו דרכיו מדרכינו ואין ידיעתו כידיעתינו ולא מחשבותינו מחשבותיו ולכן התנא כאשר הזהיר לתלמידיו שילכו בארחות חיים הבטוחים ולא ילכו בדרכים המסוכנים המפולשים גם לדרכי מיתה אמר הזהרו בכבוד הבורא וכבודו הוא שלא תסתכל בארבע דברים הנזכרים ובזה הזהירם להרחיק חקירת הפלסופיא וגם למנוע עצמם מלכוין בתפלות ובמצות רק לעשות הדברים לשמן כדי לקיים ציוי הבורא.

ואמר ומנעו בניכם מן ההגיון [והביא את דברי רבי יעקב אבן חביב בענין חכמת הלוגיקא ודחאם, וכמו שהבאנו במאמרינו הקודם, ושוב כתב:] ולהרחיקם מן כת המקובלים שלא יכוונו בתפלתם רק פירוש המלות הזהירם [רבי אליעזר הגדול לתלמידיו] ואמר וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים לומר להם שלא יכוונו לשום מדה וספירה רק דעו לפני מי אתם עומדים והוא מקור שממנו מקבלים כל אחד שפעו והוא ישפיע לכל מדה נכונה בחסדו ובגבורתו וברחמיו אבל אתם לא תכוונו רק אליו לבד ולא תדעו דבר רק לפני מי אתם עומדים.

ובשביל כך שתשמרו עצמיכם מדרכים המסוכנים ותלכו בדרך בטוח בודאי תזכו לחיי עולם הבא כי אין כאן שום מכשול ולא תדאגו שתקבלו חלילה איזה עונש על שאין אתם מתפללים על פי סודות כמו שמדמים חסידי הזמן לא כן הוא ואין כאן עונש ואדרבה תקבלו שכר על הפרישה כי בשביל כך תזכו לחיי עולם הבא:3

And here’s how the same passage appears in the edition of Slavita 5716 (1856); I have used the Prague text as the base, and indicated the [significant] modifications in the Slavita text:


ולדעתי נרמז במשנה זו כת הפילסופים וגם כת חסידי זמנינו שאומרים על עצמם שהם בעלי קבלה.


והנה המקובלים המה מסתכלים מה למעלה ומה למטה כי הם מתפארים בעצמם שעל ידי מעשיהם למטה המה יודעים מה נעשה בשמים ממעל.


ועוד משתגעים יותר מזה שהמה מסתכלים ממש בתפלתם מה למעלה ואף כי הם מסתכלים למטה וכיוצא בזה דוברים עתק בגאותם מרבים דברי גוזמא והבאי להגדיל עצמם בעיני ההמון וסימן דלא ידע כלום שבוחי.


וכת הפילסופים המה מסתכלים מה לפנים ומה לאחור ויש מהם שהמה נדחים מדחי אל דחי ומכפירה לכפירה עד שכופרים בחידוש העולם וכן כופרים בחזרת העולם לתוהו כאשר יהיה רצון הבורא להחזירו לתוהו ובוהו כי המה מסתכלים מה לפנים ואם אין העולם קדמון אם כן יש שינוי רצון בעת הבריאה וכמו כן מה לאחור כל זה נחשב להם שינוי רצון וכמו כן קצת מהם כופרים בנתינת הדת וקצת מהם שכופרים גם כן בשכר ועונש והם אומירם עולם כמנהגו נוהג עולמי עד ובאמת בנים סכלים המה ואי אפשר להם להשיג ידיעת הבורא בדרכים הללו ואין אנו יכולים להשיג בזה מאומה

ובאמת גבהו דרכיו מדרכינו ואין ידיעתו כידיעתינו ולא מחשבותינו מחשבותיו ולכן התנא כאשר הזהיר לתלמידיו שילכו בארחות חיים הבטוחים ולא ילכו בדרכים המסוכנים המפולשים גם לדרכי מיתה אמר הזהרו בכבוד הבורא וכבודו הוא שלא תסתכל בארבע דברים הנזכרים ובזה הזהירם להרחיק חקירת הפלסופיא וגם למנוע עצמם מלכוין בתפלות ובמצות רק לעשות הדברים לשמן כדי לקיים ציוי הבורא.

ואמר ומנעו בניכם מן ההגיון [והביא את דברי רבי יעקב אבן חביב בענין חכמת הלוגיקא ודחאם, וכמו שהבאנו במאמרינו הקודם, ושוב כתב:] ולהרחיקם מן כת המקובלים שלא יכוונו בתפלתם רק פירוש המלות הזהירם ואמר וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים לומר להם שלא יכוונו לשום מדה וספירה רק דעו לפני מי אתם עומדים והוא מקור שממנו מקבלים מקלחים כל אחד שפעו והוא ישפיע לכל מדה נכונה בחסדו ובגבורתו וברחמיו אבל אתם לא תכוונו רק אליו לבד ולא תדעו דבר רק לפני מי אתם עומדים.

ובשביל כך שתשמרו עצמיכם מדרכים המסוכנים ותלכו בדרך בטוח בודאי תזכו לחיי עולם הבא כי אין כאן שום מכשול ולא תדאגו שתקבלו חלילה איזה עונש על שאין אתם מתפללים על פי סודות כמו שמדמים חסידי הזמן לא כן הוא ואין כאן עונש ואדרבה תקבלו שכר על הפרישה כי בשביל כך תזכו לחיי עולם הבא:4

What is omitted is clearly the vehemence against the Hasidim and the philosophers (although it is obviously concern for the sensibilities of the former that motivated the bowdlerization); we have previously discussed a better known instance of Rav Landau’s vehemence against Hasidic-Kabbalistic ritual here.

Additionally, it should be noted that Rav Landau’s exhortation that

They should not focus their intent toward any [Divine] attribute or Sefirah, but know before Whom you are standing, and He is the source from Which everyone receives his bounty, and He will provide his bounty via every proper [Divine] attribute in His loving-kindness and in his might and in his mercy, but you should only focus your intent toward Him alone, and you should know nothing but before Whom you are standing.

is a very close echo of the position of Rav Shimshon of Chinon and Rivash that we noted here.

Here is another passage from the original Prague edition entirely omitted from the later Slavita one; this one targets the Maskilim:

רש”י

מההגיון. לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא.

רב לנדא

נלע”ד משום שלימוד המקרא גם האפיקורסים לומדים בשביל הלשון כמו שלומדים שאר לשונות ואם לא תשגיח על בנך בילדותו רק על לימוד המקרא יכול להיות שתקח לו מלמד אחד משלהם כי גם הם יודעים ללמדו ומתוך כך בנך נמשך אחריהם גם בדיעות נפסדים. ובפרט בזמנינו שנתשפשט התרגום אשכנזי וזה מושך לקרות בספרי הגוים כדי להיות בקי בלשונם

ולכן הזהיר חדל מזה אבל חנוך לנער על פי דרכי התורה והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים גם בילדותם בלמדם מקרא קח לו מלמד תלמיד חכם וירגילו תכף גם במשנה וגמרא.

והרבה יש להכיח על זה בדורינו שפשתה המספחת מאד ומן השמים ירחמו:5

The reference to the contemporary availability of “the German translation” obviously refers to Mendelssohn’s Bi’ur; as the Jewish Encyclopedia puts is:

Although a lover of Haskalah, as may be seen from his approbation to the “Yen Lebanon” of Wessely, Landau saw great danger for Judaism in the invasion of German ideas resulting from the German translation of the Bible by Mendelssohn (“Ẓelaḥ” to Ber. 28b).

I don’t understand, though, why anyone would have deemed this passage particularly problematic, to the point of censoring it.

  1. חגיגה יא: – קשר []
  2. ברכות כח: – קשר []
  3. ציון לנפש חיה (פראג התקפ”ח) שם עמוד לט: טור ב’ – קשר []
  4. ציון לנפש חיה (סלאוויטא התרט”ז) שם עמודים כה:-כו. – קשר []
  5. צל”ח (פראג) שם עמוד מ. – קשר []

Logic is Goyish

When I was a schoolchild, a faction of my schoolfellows had a very disdainful and dismissive attitude toward secular culture and knowledge. This was exemplified by a notoriously glib remark of one of them that I reported to my parents, who did not know whether to laugh or cry:

[outer] space is goyish

As the wisest of men said, there is nothing new under the sun; I recently encountered the remarkable claim of Rav Yehezkel Landau that:

logic is goyish

גמרא

ת”ר כשחלה ר’ אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו

אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא

אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא1

רב יעקב אבן חביב

ואין ראוי לחשוב שפירוש מן ההגיון נאמרה על חכמת ההגיון כי הלא היא חכמה מפוארה גם לתלמוד תורה2

רב לנדא

ואני אומר ומה בכך שהוא שייך גם לחכמת התורה כיון שעקרו מתחלה הוקבע לחכמה החיצונית ראוי להתרחק ממנה על דרך עת לעשות לד’.

ואני אומר קל וחומר אם מפני תרעומת המינין בטלו מלומר עשרת הדברות בכל יום אף שהוא מצוה רבה לזכור מעמד הר סיני בכל יום אפילו הכי בטלוהו מפני תרעומת המינין. חכמת הגיון שממשיך אחריו לימוד הפלוסופיא שמזה ממשיך מדחי אל דחי לדחות כל דת התורה קל וחומר שיש להתרחק מזה ומכל הקרוב לזה שימצא ושימצא דשימצא

ולכן לעשות הרחקה יתירה מהפלוסופיא האלקית הזהיר ר”א הגדול מנעו בניכם מן ההגיון. אך כדי לחוש גם כן על התורה שידריכו בניהם בלימודים אמיתים ושלא לשגות בדרכי ההטעה שזה עקר פעולת ההגיון נתן להם עצה הגונה הושיבום בין ברכי תלמידי חכמים ומהם ישמעו אופני הלימוד בתורה וסברות הישרות ונכונות והם יורו להם הלימוד הנכון ולהרחיקם מן הפלוסופים הנזכרת אמר מנעו מן ההגיון. …3

Isaac Hirsch Weiss derisively retorts that were R. Landau actually familiar with logic, he would never have made the anachronistic error of interpreting the word הגיון to mean logic, as that sense of the word is a late invention:

ואני אומר אילו היה נמשך הרב אחר חכמת ההגיון, לא היה עולה על דעתו לכוון בדבור “הגיון” הוראת חכמת לאגיקא אחרי שהגיון להוראה זו הוא המצאה מאוחרת ולא תוקדם לזמן רבותינו הספרדים ואיך יושם בפי התנא רבי אליעזר הגדול?4

I’m not quite sure what Weiss means by the claim that this sense of the word הגיון “does not go back to the era of our Spanish masters” – Rav Ya’akov ibn Ḥabib, himself a “Spanish master”, does use the term in exactly this sense! Perhaps Weiss has in mind the earlier “Spanish masters”.

Update: As per the comments, I apparently misunderstood Weiss; he means that the use of הגיון to mean logic does not predate the “Spanish masters”, not that it does not even go that far back.

  1. ברכות כח: – קשר []
  2. פירוש הכותב לעין יעקב שם – קשר []
  3. ציון לנפש חיה (פראג תקפ”ח) ברכות כז: עמוד לט: טור ב’ – קשר []
  4. א. ה. ווייס, זכרונותי (ווארשא תרנ”ה), עמוד 71 הערה 30 – קשר []

The Wayes Of the Lord Are Right, and the Just Shall Walke In Them

About three months ago, we discussed Rav Yosef Messas’s objections to various Kabbalistic formulae, particularly לשם יחוד. As noted there, he cites Rav Yehezkel Landau’s famous diatribe against the latter, containing his memorable anti-Hassidic gibe:

אשר שאל בנוסח לשם יחוד אשר חדשים מקרוב נתפשט ונדפס בסידורים. הנה בזה אני משיב עד שאתה שואלני נוסח אמירתו יותר ראוי לשאול אם נאמר כי טוב באמירתו. ולדעתי זה רעה חולה בדורנו ועל הדורות שלפני זמננו שלא ידעו מנוסח זה ולא אמרוהו והיו עמלים כל ימיהם בתורה ובמצות הכל על פי התורה ועל פי הפוסקים אשר דבריהם נובעים ממקור מים חיים ים התלמוד עליהם נאמר תומת ישרים תנחם והם הם אשר עשו פרי למעלה וגדול מעל שמים חסדם.

אבל בדורנו הזה כי עזבו את תורת ד’ ומקור מים חיים שני התלמודים בבלי וירושלמי לחצוב להם בורות נשברים ומתנשאים ברום לבבם כל אחד אומר אני הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים אלו הם מחריבי הדור. ועל הדור היתום הזה אני אומר ישרים דרכי ד’ וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם.

והרבה היה לי לדבר מזה אבל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע וד’ ירחם עלינו:1

From Dan Rabinowitz’s review of the קונטרוס התשובות החדש:

Or, the entry for the נודע ביהודה, the editors (no. 2627) document the well-worn and imaginary story that some editions of the נודע ביהודה were changed. Specifically, the famous teshuva discussing the recitation of לשם יחוד ends with a sharp barb at Hassidim. R. Landau substituted חסידים for פושעים. Many have recorded that in some editions this was changed back to the original reading. While that might be a good story there is no evidence that in any edition the passage in question was ever altered from the original. The entry lists many of those who record the story albeit with slightly different facts (they analyze the following sources: Beis Rebbi, Mekor Barukh, MiDor Dor, Medi Hodesh b’Hodsho, Imrei Shammai, and Mofesh HaDor) and then demonstrates the falicy of the story. Just two small additions to the entry are worthwhile pointing out. First, although many who record the story are listed, Dr. Sperber, in Minhagei Yisrael also was taken by this story (vo. 2 p. 118). Second, the only source provided that discusses the permissabilty of reciting לשם יחוד is the Hida in Machzik Berakha, O”C, 231:1. At the very least, R. Chaim Czernovitz, Sha’ar Ha-Teffilah should be mentioned as it is an attempt to rebut the position of R. Landau. See also Sperber’s discussion in Minhagei Yisrael, vol. 2 115-18, vol. 3 186-209.

Rav Landau’s attitude toward לשם יחוד arose in a recent discussion over the legitimacy of Kabbalah. “Torah Truth” states:

As for the Nodeh B’Yehuda, he explicitly says (see T’shuvos M’Ahava) in regards to L’shaim Yihud that it should not be said and that much of the Zohar is M’zuyaf (forged). He goes on to say that there is more Kedusha in a single Daf of Talmud than the entire Zohar. In a later T’shuvah he the T’Shuvas M’Ahava (Talmid Muvhak of the Nodeh B’Yehuda) says that he is Mei’id that when someone said L’Shaim Yihud on his (the N”B) Estrog, he announced that nobody can use his Esrog if he says L’Sheim Yihud.

“mekubal” denies this, asserts that Rav Landau actually “makes a defense for the L’Shem Yihud”, and accuses his opponent of “[arguing] dishonestly”:

He also doesn’t say that the L’shem Yihud is ossur, or that he wouldn’t allow one to pray with his etrog if they had said it. In fact in the Noda B’Yehuda Madura Tenia, Orah Haim, Siman 107, he makes a defense for the L’Shem Yihud.

As you unfortunately feel the need to argue your point dishonestly I see no further point in continuing this conversation, as I simply don’t have the time to track down and correct your falsehoods.

In a subsequent blog post, “mekubal” elaborates on his remarkable revisionist understanding of Rav Landau’s position, claiming that he had “retracted” his earlier opposition in a later responsum:

But you see I didn’t call him a liar, I said that he was arguing dishonestly, and here there is a difference. Arguing dishonestly means relying on second-hand sources instead of looking the material up oneself. For instance in this case he wants to bang on about how the Noda B’Yehuda rejected Kabbalah, over the L’Shem Yihud” prayer. Then he brings a source from the Mahdura Kama(first edition or set of Teshuvot that the Noda B’Yehuda published).

From his putting this forth(in translation) I know that he has not actually read the source. How do I know this? Well the Noda B’Yehuda was niftar in 1793. Even in his own lifetime, newer editions were published with emendations and footnotes, regarding the Mahdura Tenina, and Mahdura Batra. For instance in this particular source, there is a footnote saying to see what is written in the Mahdurah Tenina Orah Haim 107, with the specific reference that he retracted there, what he had written here. So unless he is bringing the source from a mid-1700’s original, there is no way he didn’t know that the Noda B’Yehuda retracted himself.

This is utterly surreal; not only does Rav Landau not retract his earlier view, he actually reaffirms it:

מה ששאל שאומרים קודם התפלה ועשיית שום מצוה לשם יחוד וכו’. וכן מה שמבואר בספרי מוסר שיש לקונן על גלות השכינה, לפרש לו מה היא השכינה ואיך שייך גלות. והאריך בזה מעלתו במכתבו, ובזה הוסיף מעלתו פשע לחקור בנסתרות ויצא מגדר דברי חכמינו ז”ל במופלא ממך אל תדרוש. ואמנם לגלות בזה אי אפשר ואף על פי כן אפרש לו דברים המתיישבים:

ומתחלה אני אומר מה ששאל פירוש על נוסח לשם יחוד מה לנו לגלות פירוש על דברים שלא מצינו בדברי שני התלמודים בבלי וירושלמי ולא בספרא וספרי ותוספתא ולא בדברי הפוסקים ומי התיר להם דברים כאלו והימים הראשונים בדורות הראשונים שלא ידעו מנוסח זה היו טובים מאלה, וכבר כתבתי מזה בספרי נודע ביהודה חלק יו”ד סימן צ”ג יעיין שם. [שאר התשובה עוסקת בביאור שכינה וגלותה]2

Regarding “mekubal’s” claim that:

He also doesn’t say that the L’shem Yihud is ossur, or that he wouldn’t allow one to pray with his etrog if they had said it.

Well, as noted by “Torah Truth”, here’s the testimony of Rav Landau’s famous student Rav Eliezer Fleckeles:

ומעיד אני עלי שמים וארץ שראיתי אחד היה רצה לברך על אתרוג המהודר של רבינו הגאון האמתי נ”ע (כי היה תמיד מהדר מן המהדרין אחר אתרוג המהודר בכל מיני הידור וכסף וזהב לא היה נחשב בעיניו מאומה אף שהאתרוג היה בתכלית היוקר) וכאשר ראה שאותו פלוני אמר יהי רצון קודם נטילת לולב (הנדפס במחזורים ובלקוטי צבי) כעס ורגז ואמר בקצף גדול האומר יהי רצון אינו מניחו לברך על אתרוג שלו ולא הניחו לברך3

As then-Candidate Obama famously said:

I mean, words mean something. You can’t just make stuff up. You can’t just make stuff up.

Update: Another instance of Rav Landau’s vehement opposition to Hasidic-Kabbalistic theology and devotional intentions.

  1. שו”ת נודע ביהודה, קמא, יו”ד סימן צ”ג – קשר []
  2. שו”ת נודע ביהודה, תנינא, חלק או”ח סימן ק”ז – קשר []
  3. שו”ת תשובה מאהבה חלק א’ סוף סימן א’ – קשר []