Tag: Rav Yisrael Moshe Hazan

For Wolf2191 and Andy, who recently brought Rav Ya’akov Emden’s remarkably pluralist attitude to my attention, and Kevin, who epitomizes the sort of man who inspired Rav Emden and Rav Hazan to write the way they did.

There has recently been a great deal of discussion about the permissibility for Jews of entering churches. A famous source on this topic is the celebrated testimony of Rav Yisrael Moshe Hazan, which he terms a מעשה רב, that the great Hazanim of סמי”רנא1 would enter the city’s churches “מאחרי הפרגוד” on Christian holidays to learn the devotional music, which they would then utilize to compose “wonderful” Kaddishim and Keddushos for the liturgy of the Days of Awe:

ומעיד אני עלי שמים וארץ שבהיותי בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים סמי”רנא יע”א ראיתי מגדולי החכמים המפורסמים. שהיו משוררים גדולים על משקל המוסי’קא ובראשם הרב המופלא אברהם הכהן אריאש זלה”ה. ולמשקל המוסי’קא של ימים נוראים הצריכה הכנעה גדולה נקראת אצלם חיזון. היו הולכים בכנסיית הנוצרים מאחרי הפרגוד בימי חגם להתלמד מהם אותו הקול המוכנע המשבר הלב. והיו מסדרים מאותם הקולות קדישים וקדושות דבר פלא. ומעשה רב כזה הוא סיוע גדול על כל האמור ומפורש לעיל ודי בזה.

[ועיין שם שהאריך עוד בזה, וביאר מעלת שירי אדום, שרובם “מלחמות ודברי גבורות”, על שירי ישמעאל, שהם “על הרוב תרי רובי … הם עגבים” ו “ענינים פחותים ועגבים”, וסיים:] נגוני בתי כנסיות הנוצרים שהם באמת נגונים מוכנעים ומביאים אהבת הקל ויחודו ואנן לא ידעינן לשון לאטין שבהם מנגנים באותו קול מוכנע כדי שנאמר שנזכור על ידי זה אותם הדברים של שלוש שהם אסורים לנו. שודאי מלבד שמותרים לנו אלא אדרבא חובה עלינו מכל הטעמים הנזכרים לעיל והוא ברור:2

[Emphasis in the original.]

Rav Eliezer Yehudah Waldenberg is absolutely appalled at this:

וממש נשתוממתי על המראה ולבי לא האמין למה שעיני קוראות. … ונזדעזעתי לשמוע דברים כאלה יוצאים מפי בעל התשובה שם, איך אפשר להטיף אמרים ולומר שהנגונים שמנגנים הנוצרים בפולחנם המה באמת נגונים מוכנעים ומביאים אהבת הא-ל ויחודו? בזמן שהרמב”ם וכל גדולינו קבעו לנו שאמונתם ופולחנם היא אמונה ופולחן של עבודה זרה, ושהם גרועים בזה יותר מהישמעאלים, ובתוך כדי דיבור הא בעל התשובה בעצמו מזכיר אמונת שילוש שלהם. ואיך מתהפך כחותם? ועוד לכתוב שגם חובה עלינו ללמוד מהם ניגוניהם. כדי לפאר על ידי כן בית אלקינו? לא יאומן כי יסופר?3

[Emphasis in the original.]

With all due respect to Rav Waldenberg, a great Gaon whom I greatly respect, I think that he’s missing the point here. The fact that Christian dogma contains elements that, as Rav Hazan delicately puts it, are “prohibited to us”, does not imply that we cannot recognize the authenticity of Christian religious devotion and the concomitant emotion that its music engenders. As the Khazar king was told: “כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים”.

The entire responsum is fascinating and important; the central question is whether the prohibition against חוקות הגויים bars the installation in a synagogue courtyard of a clock with a bell that chimes the hours, since the churches have such clocks. [Rav Hazan had demanded the installation of a clock (a “Horologio”), since the members of the (Roman Jewish) community had remained deplorably lax about the proper times for prayer on Shabbas and Holidays, even after he had arranged for the deployment of calendrical tables, written in Italian, stating the proper times]:

מעשה בא לידי פה העירה רומא יע”א. שעל ידי שראיתי לאנשי קהלתינו הע”י מתפללים בשבתות וימים טובים תפלה שלא בעונתה על זה נזדרזתי בכל כחי לסדר להם שעות דרבנן בקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה על פי השולחן ערוך שמשם תורה יוצאה לכל הגולה. ונסדרו ונכתבו בלשון וכתב איטאלקי על ידי איש הביני’ם ידיד נפשנו מחמד לבנו מעלת החבר כמוהר”ר יעקב פאסאני נר”ו

ואחר כל עמל וטורח ראיתי שעדין לא היו נזהרים מפני עצלות השמשים. בטענות משאות שוא ומדוחים. באומרם כי השעה משחקת להם ומטעתם. על כן גזרתי אומר לחדש כלי השעות הנקרא אורו’לוגיו ולקובעו בחצר בית הכנסת או בחוץ ושוב לא יהיה להם מענה להשיב. והרי קומא להו שעת”א טוב”ה. ומעלת גזברי ק”ק מכל חמשה בתי כנסיות קיימו וקבלו עליהם לעשות משפט כתוב בעצת כל יועצי הבתי כנסיות כל אחד בפני עצמו וכולם בכללות ועל זה שלחו מאתם הגזבר של בית הכנסת יראי ד’ ובב”ץ המו”ן כמוה”ר מרדכי סקאצוקיו נר”ו באומרם שכבר קבלו עליהם באהבה וחבה. אך בזאת נפשם לשא”ול הגיע אם יכולים ליתן זוג המקשקש השעות. יען שבבתי כנסיות הנוצרים יש שעה עם זוג המקשקש לידע השעות כמו שיש בבתים וברחובות קרי”ה. ועם שאין בזה עבודה עם כל זה שאול ישאלו אם יש בזה משום לא תעשה בחוקות הגויים או לא. על הכל יורנו המורה לצדקה משפט הכלי שעות הזה ויבא שכרו כפול מן השמים:4

[Emphasis in the original.]

Rav Hazan argues at length that it is permitted, establishing in the process important limitations on the prohibition against חוקות הגויים. The details of his argument are beyond the scope of this post; the interested reader should read this important and comprehensive responsum in its entirety. Rabbi Michael J. Broyde has a valuable survey of the various Halachic approaches to the prohibition, available from Torah from Dixie.

A remarkable passage in the responsum is this encomium on the intellectual honesty of Christian scholars and an assertion of their respect for us and our religion (and vice versa):

אומת הישמעאלים, אשר לא ידעו ולא יבינו בעיקר שורשי הדתות וגם לא ידעו ערכינו שבאנו תחת ממשלתם עבדים לקוחים למות ובזמן מלכותנו וגדולתנו הם היו באותם זמן ערבים במדבר משולים לחיות יער ממש לא כן אומת הנוצרים שמלבד שהם חכמים גדולים וחוקרים תמיד אחר האמת ועל פי עומק חקירתם וחכמתם מצאו שאין עלינו אשם בהיותנו מתחזקים לשמור תורת אלקינו בידינו. עוד זאת שבאמת יודעים ערך תורתנו הקדושה וחכמת חכמי התלמוד ואנו והם משולים לשתי נטיעות יונקות מגומא אחת ומעולם לא יתלוצצו על תורתנו ומנהג תפלותינו מצד עצם התפילה והעבודה חלילה לחכמים גדולים כחכמי הנוצרים. אלא עם יקרה התלוצצות. הוא על רוע סדר הנהגתנו בכל מעבדינו. ובפרט בבתי תפלתינו. וכדומה לזה. וכמה חכמים גדולים מהם כתבו כמה חיבורים בשבח עבודתנו ובקבלתנו ועד היום כמה פקחים גדולים בדור רעה אשר אנחנו בו מתאמצים ומתגברים להטיב אחריתנו ולכתוב עלינו טובות ודברי נחומים ואם גם איזה מנגדים מהם מעולם לא דברו סרה על עצם עבודתנו ותפלתנו אלא מפני שראו בספרינו כמה דברים נגד הגוים ושהרחיקה אותנו תורתנו מהם ומעבודתם והתירה לנו לשנוא אותם. מזה חשבו. שאנחנו מצד אמונתנו אנחנו מחוייבים להיות משחיתים הקיבוץ המדיני. וכיוצא לזה. וטעותם כבר נתגלה זה כמה אלפי פעמים מחכמי ישראלים וחכמי הנוצרים גופם שכל זה גרם מיעוט השגחתם בשורש הדברים. בין הגוים הקדמונים עכו”ם שהיו הם בעצמם משחיתים קבוץ המדיני בעבודתם הנכריה ושם ישפכו דם בניהם ובנותיהם. וניאוף וכל תועבת ד’ יחדו נשקו. שעליהם הפליגה התורה לשרש אחריהם. לא כן הגוים האלה הכל לאידך גיסא עוסקים בישובו של עולם ומאמינים בבורא יתברך ובהשגחתו הפרטית וכאלה רבות עמהם ומה לי להאריך בדבר ידוע ומפורסם ודברי אך למותר.5

[Emphasis added.]

Rav Waldenberg is even more outraged by this passage than by the one we have previously cited:

והרבה גרוע מזה עוד כותב במקום אחר בתשובתו שם … שומו שמים למקרא “מה יפית” כזה לאמונת הנוצרים וחכמיהם מפורש יוצא וללא כל בושה, מפי בעל התשובה, ולגנות לשם כך בצד את רוע סדר הנהגתנו בכל מעבדינו ובפרט בבתי תפלותינו? ושאנחנו האשמים כביכול בזה ועל כן באה עלינו הצרה שקורה שמתלוצצים עלינו? השכח דברי רשב”י (מובא ברש”י פרשת וישלח (ל”ו, ד’) האומר: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב. והלא אבן מקיר תזעק על כך, על שרשרת ארוכה של מאות בשנים מעינויהם השטניות לאלפי רבבות מבני ישראל שאשמתם היחידה היתה דביקותם באמונתם ובתורתם, ומשריפת בתי מקדשנו התלמודיים אשר איה שוקל ואיה סופר שיוכל להשמיענו ולפרט לנו מאת אשר עוללו לנו, הלזה יקרה מקרה של התלוצצות? או כפי שמוסיף בדבריו שם לסנגר על איזה מנגדים מהם? שהיה זה מפני שראו בספרנו כמה דברים נגד הגוים וכו’?6

We must concede a good deal of truth to this bitter, sarcastic diatribe.

Rav Waldenberg continues:

ומהו זה שכותב: שחכמיהם חוקרים תמיד את האמת? האומנם ככה? ובכלל המותר לקרוא קילוס לחכמיהם? ואיה האיסור של לא תחנם שישנו בדבר? (יעוין ברמב”ם פרק י’ מהלכות עבודה זרה הלכה ד’).7

I think it is clear from the conclusion of the preceding excerpt of Rav Hazan that his response to this criticism of Rav Waldenberg would be that the prohibition only applies to morally corrupt pagans, and not to contemporary Christians8. Moreover, Rav Waldenberg is apparently oblivious to the fact that the exact phrase of Rav Hazan’s which he so reprehends, finding it both factually dubious as well as in violation of the prohibition of לא תחנם, already appears nearly verbatim in Rav Ya’akov Emden’s לחם שמים!

גם יצאה מהם טובה גדולה לפליטת בית ישראל הנמצאה, כי אלולי הם כבר כלתה חררה ואבדה תקוותינו בין האומות השונאות את ישראל מחמת קנאת הדת, לולי ד’ שהיה לנו והקים חכמי נוצרים וישמעאלים המלמדים זכות עלינו בכל דור, מחמת שתוף התורה האלקית אחת היא להם, שבנו עליה מבצריהם ואף על פי שכמה וכמה מהטפשים עמדו עלינו לכלותינו וחשבו לבלענו חיים גם טרפו רבים מאתנו בעלילת שקר, נגד זה עמדו פקחים שבהם כאריות נגד כל הקמים עלינו לרעה, בפרט חכמי הנוצרים החוקרים תמיד אחר האמת, מצאו שאין עלינו אשם בהיותינו מתחזקים לשמור ולהחזיק תורת אלקינו בידינו, על כן היו למחסה לנו, ותחשב להם לצדקה9

[Emphasis added; compare to the emphasized section in Rav Hazan’s responsum.]

This is an excerpt of a larger passage expressing a remarkably favorable attitude toward Christianity (and Islam), a view which appears frequently in Rav Emden’s writing, as noted by Dr. Meir Rafeld10and Wolf219111. Note, however, that Rav Emden goes further than Rav Hazan, including Muslims in the same category as Christians.

Rav Waldenberg concludes:

והעולה על כולנה העבודה זרה בשיתוף חס ושלום, רצוני לומר, על זה שמשוה ומעמיד אותנו בשורה אחת עם הנוצרים ואומר לדבק רע כזה טוב, כאילו חס ושלום “אנו והם משולים לשתי נטיעות יונקות מגומא אחת”? אוי לעינים שכך קוראות דברים צורמות כאלה יוצאים מפי רב שכזה? ממש כל כולי רותח מזה, ואינני מוצא מנוח לנפשי. האם ניתן ללמד עליו זכות ולומר שכתב את דבריו רק מפני דרכי שלום ובגלל היותו מקורב להאפיפיור ולגדולי רומי ובישופיהם? (יעוין בספרו נחלה לישראל), ולשם מה היה הכרח להדפיס זאת?

יותר ממה שכתוב כאן יש עוד בלבי על זה, ואקיים את ה “כבוד חכמים הסתר דבר”.12

1. I am not sure what city this is. It sounds like Smyrna, but as far as I know, the Aharonim always refer to this city as Izmir. Rav Hazan was indeed born in Smyrna, but he seems to have left it at the age of three, according to the Jewish Encyclopedia. He may have returned there at some point in later life. [↩]
2. שו”ת כרך של רומי סימן א’ דף ד’ ע”א – ע”ב [↩]
3. שו”ת ציץ אליעזר חלק י”ג סימן י”ב אות ו [↩]
4. כרך של רומי שם דף א ע”א [↩]
5. כרך של רומי שם דף ד’ ע”א [↩]
6. ציץ אליעזר שם [↩]
7. ציץ אליעזר שם [↩]
8. A full discussion of this idea is beyond the scope of this post, as well as against our policy; the interested reader is directed to Professor Moshe Halbertal’s בין תורה לחכמה, which has a good survey of the Halachic literature on the subject. Update: Andy, who originally mentioned Halbertal’s discussion to me, notes that I have mischaracterized it; it is an exploration of Meiri’s views on pluralism and his attitudes toward non-Jews, and not a general survey of the Halachic literature on the subject. [↩]
9. לחם שמים על אבות, פרק ד’ על מאמר המשנה כל כנסיה שהיא לשם שמים וכו [↩]
10. במאמרו ועקידת יצחק לזרעו [] היום ברחמים תזכור, בתוך: “בהיותו קרוב: אסופת מאמרים לימים נוראים”, עמוד רכ”ט [↩]
11. Personal communication [↩]
12. ציץ אליעזר שם [↩]