Running For One’s Life

Rav Yitzchok Zilberstein relates:

מי אומר שבחו”ל יותר בטוח?

אל תירא אותו ([במדבר] כא:לד)

לרופא הנמצא בישוב מרוחק ומסוכן המשמש מטרה לחיצי האויב, הוצעה משרה במרכז הארץ, והוא בא אליי לשאול האם עליו להעתיק את מקומו.

והנה, מרן הגרא”מ שך זצ”ל מספר (כמובא בספר ‘שמושה של תורה’) שבתחלת מלחמת העולם השניה, כאשר הרוסים כבשו את ווילנא, הסתפק אם כדאי עתה לנסוע לארץ ישראל, כי בכך הוא מתרחק מן הסכנה, או שמא עליו להשאר בקלצק, בה כיהן כראש הישיבה.

לבד מזאת, גם הרבנית ע”ה עבדה שם כרוקחת, ותושבים ביקשו ממנה להשאר בעיר, כדי שתמשיך לרקוח תרופות עבורם.

פנה הגרא”מ שך למרן רבי חיים-עוזר, שיעץ לו בתחילה להשאר בעיר, אך בסופו של דבר נפלה ההכרעה, בסיעתא דשמיא נפלאה, ועלה לארץ ישראל.

מדברים אלו שמענו, אמרתי לרופא, שלעוסק ברפואה מומלץ לא לעזוב את מקומו, והשי”ת ישמרנו וינצרנו במקום שבו הוא נמצא.

גם בתקופת מלחמת המפרץ, כאשר הוריהם של הבחורים מחו”ל הלומדים בישיבות בארץ, דאגו לשלומם וקראו להם לשוב לבתיהם ולמשפחותיהם, יעץ להם מרן זצ”ל באופן ברור וחד משמעי שאין לעזוב את הארץ.

כאשר אחד התלמידים ביקש מראש הישיבה שיסביר לו את הענין יותר בפרוטרוט, השיב הגרא”מ ‘מי אומר לך שבחו”ל יותר בטוח … לא צריך לחשוב חשבונות, שהרי ממילא האדם מסור רק ביד הקב”ה, וברגע אחד הוא עלול למות רח”ל, בצורה זו או אחרת, וכל רגע ורגע תלוים חייו ברצון הבורא, לפיכך אין מקום לדאגה במקום מסוכן יותר, ולא לתחושת בטחון מדומה במקום שנראה כשקט יותר’.1

I was unable to locate the conversation between Rav Shach and Rav Haim Ozer in שמושה של תורה, but it certainly seems consistent with Rav Shach’s worldview, as per the (disputed) anecdote that begins this post, and the following tale of the Brisker Rav that I did find in שמושה של תורה:

מסופר על רבנו הגרי”ז מבריסק זצ”ל, שבפרוץ המלחמה הופצצו מסילות הברזל והרכבות שבתו ממהלכן. הכל ידעו שעם פלישת הגרמנים יחפשו בראש ובראשונה את הרב וביתו, ויש לברוח בבהילות, אבל הדרכים היו משובשות, וכל אמצעי התחבורה הופקעו. חייבים היו להטלטל בעגלות רתומות לסוסים. יצאה שיירה שלמה לכיוון עיר אחרת, שהיתה אותה עת עצמאית, ולא לזמן רב. ביניהם, היו הגרי”ז זצ”ל ומשפחתו. שיירת העגלות הגיעה למבואות העיר, והגרי”ז אמר שעליו להתפלל עתה וקשה לו לכוין בתפלתו בטלטולי העגלה. לפיכך ביקש שיעצרו את העגלה, והוא ירד לצד הדרך להתפלל. מיד נשמעה תרעומת מפי נוסעי העגלות האחרות, על שהרב מעכב את המסע בעת הסכנה, ואין זו העת לעצור כאשר הכל בורחים ונמלטים על נפשם. ענה הגרי”ז ואמר: “אדרבה, איני מעכב אדם. אם ברצונכם המשיכו. אני אסיים את תפלתי ואבוא אחריכם”. אבל גדול היה כבודו ומוראו, והכל המתינו לו עד שסיים את תפלתו בדביקות עילאית בקונו. לאחר מכן שב אל העגלה ונכנסו להעיר.

העיר היתה שוממת וריקנית, לא נראתה בה נפש חיה, רק כאשר השיירה נכנסה ברוב המולה, יצא לקראתם יהודי אחד ממחבואו ואמר להם: “אשריכם שהגעתם רק עתה! הגרמנים היו כאן והשליטו את אימתם, כינסו את כל הפליטים שהגיעו ולקחום עימם, וזה עתה עזבו את העיר עם הפליטים השבויים!”.

נסובו כולם על הגרי”ז והתפעלו מן המופת הגלוי.

ואמנם הסביר הגרי”ז: “אין כאן כל מופת. היה לי שיקול הלכתי טהור. חשבתי בלבי: מה אני ממהר לשם, הרי כאן אורבת סכנה ושם אורבת סכנה, וכלל לא ברור לי, שהסכנה שם פחותה מהסכנה שבכאן. אם כן, מדוע לא אעצור להתפלל בכוונה, מדוע אתפלל בעגלה המטלטלת ומקשה על הכוונה? זה היה החישוב, ותו לא מידי. אבל מי שחישוביו הם על פי ההלכה, מתקיים בו מאמרם ז”ל (דברים רבה ד’ ה’) ‘אין אדם שומע לי ומפסיד’ …”2

It is instructive to compare the foregoing with the sources we have cited here, particularly the lengthy, detailed explication of Rashbash.

As for the question of medical professionals and other caregivers risking their lives to care for the ill, more rigorous and scholarly treatments are found in Rav Ze’ev Wolf Leiter’s בית דוד3 and Rav Eliezer Yehudah Waldenberg’s ציץ אליעזר4.

  1. עלינו לשבח, במדבר, סוף פרשת חוקת עמוד שפה []
  2. שמושה של תורה (מהדורה שניה מתוקנת: תשנ”ט), עמודים שא-ב []
  3. שו”ת בית דוד סימן כ”ב – קשר וסימן ק”ח – קשר []
  4. שו”ת ציץ אליעזר חלק ט’ סימן י”ז פרק ה’ (ועיין במפתחות), ועיין חלק י”ב סימן נ”ז []

Improving God's Handiwork, With Scalpel and Ether

Tzofia Hirschfeld reports for Ynet (h/t: Hirhurim):

Yes, today’s woman of valor wants grace and beauty, and during the International Plastics and Aesthetics Surgery Conference held in Jerusalem, the halacha’s different approaches towards plastic surgery were discussed, as well as the growing demand for such surgeries amongst the ultra-Orthodox sector.

“Man was created in the image of God, and Judaism puts great emphasis on respecting one’s body. This raises the question whether man is allowed to meddle with it,” explains Dr. Moshe Fried, one of the only religious plastic surgeons in Israel. “There is a consensus when it comes to health issues that the physician has the authority to heal according to the halacha. Anything having to do with illnesses, traumas, and birth defects – that’s not even a question.

“The problem starts when a healthy person sees a doctor and asks him to alter his body for aesthetic reasons. Is a doctor allowed to alter a creature made by God? And is a man permitted to risk his life, go under general anesthesia and then get surgery in order to improve his looks? When we hear the reaction from our patients today, we understand things we didn’t understand before – sometimes a person feels he’s ugly on the outside, even though others don’t see it. He feels he is flawed, and a physical alteration affects his metal status.”

“Surgery has developed a lot around the world. The levels of sophistication and capabilities have grown; surgeries are becoming less and less dangerous. Rabbi Eliezer Yehuda Waldenberg and Rabbi Moshe Feinstein viewed these surgeries as a danger to the patient, and since the Torah forbids man from putting himself at risk for no reason – they prohibited those who didn’t need such surgeries from having them. However, there are some rabbis, including Rabbi Ovadia Yosef, who took the fact that medicine is advancing all the time under consideration into account. They also understood that an aesthetic flaw is no less important than any other physical flaw, like a scar from an accident. Today, one can no longer ignore the fact that how a person feels about himself is very significant, because it affects him deeply.”

Rav Waldenberg does, indeed, forbid plastic surgery for cosmetic reasons (“לשם יופי”)‎,1 but the reference to Rav Moshe seems erroneous; on the contrary, Rav Moshe’s published responsum on the topic explicitly permits such surgery:

אם נערה מותרת ליפות עצמה על ידי נתוח שהוא חבלה בגופה

כ’ אדר תשכד,

נשאלתי בנערה שרוצה ליפות עצמה כדי שיקפצו עליה לקדשה על ידי מה שהמציאו עתה הרופאים על ידי נתוח שהוא חבלה בגופה אם מותרת מצד האיסור לחבול בעצמה.

והנה בתוספות בבא קמא דף צא: ד”ה אלא איתא דאסור לחבול בעצמו אפילו לצורך כהא דאשה שטפחה על ראשה להרויח כאיסר שמן. ואם כן אף שכאן הוא צורך גדול הא יש לכאורה לאסור דדוחק לחלק בין צורך קטן לצורך גדול כל זמן שלא מצינו בפירוש. …

אבל הרמב”ם הא כתב בריש פרק ה’ מחובל באיסור הכאה לאדם כשר מישראל שהוא במכה דרך נציון ולחד גירסא דרך בזיון עיי”ש, ואם כן בעובדא זו שהחבלה היא ליפותה הרי אינו דרך נציון ובזיון שלא שייך האיסור ואם במכה חברו הוא רק דרך נציון ובזיון גם במכה בעצמו אין לאסור כשהוא ליפות שאינו דרך נציון ובזיון. …

[ועיין שם שהאריך להוכיח כדעת הרמב”ם, והעלה:] ולכן נראה מזה שיש להתיר להנערה ליפות עצמה אף שהוא על ידי חבלה כיון שאינו דרך נציון ובזיון אלא אדרבה לטובתה. …

[ועיין שם שהאריך עוד בזה, וחידש שאף להחולקים על הרמב”ם ואוסרים בכל אופן, מכל מקום היינו דוקא כשהוא נגד רצון חבירו, ולכן העלה:] אבל ברצון חברו לכולי עלמא מותר … אף אם לא נסבור כהרמב”ם ונאסור חובל בכל אופן כיון שהוא לטובתו וברצונו … ואם כן בנערה ליפות עצמה שהוא לטובתה וברצונה יש להתיר בפשיטות אף אם לא נסבור כהרמב”ם בחדושו דבעינן שיהיה דרך נציון ובזיון.

וקצת ראיה יש עוד להביא מבכורות מה. שתנן היתה בה יתרת וחתכה, ואם היה אסור לחותכה הו”ל למיתני אף על פי שאינו רשאי, … אלא צריך לומר דכיון שהוא לנוי שלכן הוא לטובתו שרוצה בזה ליכא איסור דחובל והוי מזה ראיה ממש לעובדא דידן שכל שכן בנערה שהיפוי יותר צורך וטובה לה מלאיש דהא איתא בכתובות נט: תני ר”ח אין אשה אלא ליופי שודאי יש להחשיב שהוא לטובתה ומותרת לחבול בשביל להתיפות.

משה פיינשטיין2

Although Rav Moshe was asked about a girl whose marriage prospects would be improved by the surgery, it seems that he would have ruled leniently regardless of this consideration, as per the arguments that he adduces, and given that he explicitly rejects the distinction between a “great need” and a “small need”, as we have seen.

R. Chaim Jachter, however, is unsure about this:

An important question, though, emerges from this Teshuvah of Rav Moshe. Does this Teshuvah constitute a sweeping endorsement of the propriety of cosmetic surgery provided that it benefits the patient and is performed with his/her consent? Or perhaps Rav Moshe’s permissible ruling applies only in a situation where the surgery is of great need, such as in the specific case that Rav Moshe adjudicated? Would Rav Moshe permit one to undergo LASIK eye surgery in order to avoid the inconvenience of wearing eyeglasses or contact lenses? I am unsure how to resolve this question.

For other sources on the general topic of cosmetic surgery, see the rest of R. Jachter’s typically lucid and useful discussion: Part I: Rav Moshe and Rav Breisch, Part II: Rav Waldenberg and Rav Weisz, and see the various sources cited in the ספר המפתח הגדול3.

  1. שו”ת ציץ אליעזר חלק י”א סימן מ”א מאות ח’ והלאה, ועיין חלק י”ב סימן י”ח []
  2. שו”ת אגרות משה חו”מ חלק ב’ סימן ס”ו – קשר []
  3. חלק ב’, ערך ניתוח פלסטי, עמוד א’לו []

Artificial Insemination and the Single Girl

It seems that we just can’t get away from this topic (previous posts: I, II, III); it has recently been revived in provocative posts by Bad4 Shidduchim and Frum N’ Flipping (and see Coral’s reaction here).

Our previous posts have not analyzed the relevant technical Halachic issues; we shall now do so, in response to this comment to Ms. Shidduchim’s post, by harryer than them all:

this question was posed to Dr. Abraham (the author of Nishmas Avraham- the most prominent sefer on medicine in halacha) who asked R’ SZ Auerbach about it- He said that having IVF treatments just to have children (the case was a 37 year old woman) is assur. The Torah wants a child to be reared by a man and woman in a family context (barring divorce/death) and he brings a support to this from the passuk of “vehayu lebasar echad” which the meforshim explain to be a child (the genes mix together and form ‘one flesh’)

He also says that such a child will come under suspicion of coming from the woman having illicit relations (which while single she is not a married woman, but she would be called a Kadeisha-harlot, and according to some the child would be a mamzer)

Ask any reliable, accepted, posek and they will tell you the same thing. Besides, subjected your child to that stigma may alleviate your needs, but will hurt your child in the long run.

oh, and i understand perfectly that the post was meant in (half) jest, but there are serious halachic implications for such an idea.

While the quotes of Rav Shlomo Zalman Auerbach and R. Dr. Abraham are more or less accurate, I do not believe that harryer’s statement “Ask any reliable, accepted, posek and they will tell you the same thing” is a fair portrayal of the Halachah on this topic, as we shall try to demonstrate.

The main technical Halachic objection to artificial insemination that is relevant to the case of the single woman is based upon this Sugya:

היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיש לה שלשה חדשים וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות אחד גרושות ואחד אלמנות אחד נשואות ואחד ארוסות רבי יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס בה ר’ יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול:1

וכן שאר כל הנשים: בשלמא יבמה כדאמרן אלא שאר כל הנשים אמאי

אמר רב נחמן אמר שמואל משום דאמר קרא (בראשית יז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני מתיב רבא לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין ג’ חדשים הכא מאי להבחין איכא ה”נ איכא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה

רבא אמר גזירה שמא ישא את אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק מתיב רב חנניה בכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכאן משום תקנת ולד ואם איתא כולהו משום תקנת ערוה האי משום תקנת ולד דלא לפגע בהו ערוה2

Rav Eliezer Yehudah Waldenberg argues vigorously that the concerns of the Gemara certainly apply to artificial insemination, and therefore forbids the procedure even for single women (for whom many of the objections raised against artificial insemination with donor sperm for married women do not apply):

[בזה] נברר בנוגע לעצם הפעולה, איזה איסורים כרוכים בה … וכמו כן מה הדין … כשהמדובר על הפריית פנויה.

[ועיין שם שהביא את הסוגיא דיבמות, וכתב:] למדנו מסוגיא זאת שחז”ל אסרו להביא לידי לידת בנים כאלה שלא יודע מי אביהם הן בגלל זה עצמו שמן החובה שזרע ישראל ידעו יחוסם דאחרת אין השכינה שורה, והן בגלל החשש החמור שיכול לבוא אי פעם לידי מצב שאחר ישא אחותו מאביו או ייבם אשת אחיו מאמו או יוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק. ויפה מגדיר המאירי זאת ביבמות שם דיש בזה: הן משום תקנת-ולד והן משום תקנת-ערוה ע”ש.

ואם כן יוצא לנו דהפרייה מלאכותית דלא נודע אבי הולד מיהו כולהו איתנייהו ביה. ואסור ליצור בעולם ילדים כאלה הן משום תקנת-הולד שלא יהא מיוחס ולא יהא מוכשר להשראת שכינה והן משום תקנת-ערוה שיכול להוצר מצב שישא אחותו מאביו או ייבם אשת אחיו מאמו ויוצא את אמו או יבמתו לשוק.

והדברים קל וחומר אם חז”ל חששו על כך למקרים נדירים שיכולים אי פעם לקרות כשאיזה אשה תנשא בתוך ג’ חדשים ממיתת או גירושי בעלה, ואשר על פי רוב איננה בהריון ממנו כל שלא הוכר עוברה, מכל שכן ועל אחת כמה וכמה שעלינו לחוש לכך מאד בהפרייה מלאכותית שהמדובר כשעושים פעולה שתתעבר, ומתעברת, והממדים שיכולים להתעבר על ידי זה המה רבים מאד, ואלפי רבבות נשים יכולות להתעבר מכמה כמויות זרע של כמה אנשים, ואסתפק לציין לזה מה שראיתי בירחון המאור היוצא לאור באמריקה (תשרי תשי”ד) שפירסם פרופ’ י. מ. רבינוביץ, שלפי מה שקרא מסטאטיסטיקה על כך הרי מאז שניתן כח הדחיפה לתהליך הרפואי הזה כבר ישנם בארצות הברית בלבד אלפי ילדים יוצאי ירך ההזרעה הזאת, וכמו כן לפי האומדנא מגבר אחד פורה בלבד יש בכחו בתנאים מופתים להוליד ארבע מאות ילדים בשבוע, או עשרים אלף ילדים לשנה. ובמצב מבהיל כזה האם אין החשש הזה שיבואו לישא אחותו מאביו וכו’ קרוב בזה למאד? ותמלא חס ושלום הארץ זימה. …

[ועיין שם שהאריך עוד בזה, והעלה:] ובהאמור מובן שהאיסורים האמורים חלים גם בנוגע להפרות באופן מלאכותי זה אשה פנויה, ופשוט.

דעת לנבון נקל שחומרת העבירה משום האיסורים המפורטים חלים על כל הגורמים הנותנים ידם לזה, מנותן הזרע עד הרופא המטפל ועד האשה המתמסרת לכך, ונוסף על זה עובר נותן הזרע תמורת אתנן כסף שיהא מוכן זה ביד הרופא לשם מטרה זאת, לאיזה אשה שתזדמן לו (אפילו עכו”ם), משום מוציא זרע לבטלה, ושותף לזה גם הרופא אם הוא המוציא ממנו הזרע [ועוד נזכיר מענין זה של הוצאת זרע לבטלה שישנו בזה].3

עצם ביצוע הפראה-מלאכותית בגופה של אשה אפילו פנויה תועבה גדולה היא והרבה איסורים חמורים דברי סופרים מדברי תורה כרוכים בכך כגון שמא ישא אחותו מאביו ושמא יפטור את אמו לשוק בלא חליצה ושמא ייבם אשת אחיו. וכן חשש לאיסור גזילה במקרה שיבוא לירש את אביו המדומה. והכל מוזהרים על כך שלא לתת יד לגרום ליצירת יצורים עלובים כאלה בעולם, ויש בזה “הן משום תקנת-הולד והן משום תקנת-ערוה”.4

Rav Yehiel Ya’akov Weinberg, at the end of a responsum on the artificial insemination of a married woman with the sperm of a man other than her husband, in which he discusses, inter alia, the Talmudic worry of accidental incest, briefly raises the question of the single woman, for whom he notes that with non-Jewish donor sperm, there should be no problem:

בדבר שאלתו בענין הזרעה מלאכותית, הנה כבר נתחבטו בה רבני וגדולי הדור. וארשום לו את הספרים המדברים בזה: א. ספר “מערכי לב” להרה”ג מהרי”ל צירלסון אבד”ק קישינוב; ב. “משפטי עוזיאל” להרב הראשי דארץ ישראל הגרב”צ עוזיאל; בספר “אוצר הפוסקים” חלק א’, היוצא לאור בירושלים.

גם כתבו בזה רבנים שונים בירחונים שונים. לצערי אין הספרים הנ”ל ברשותי ואני כותב רק על פי מה שנשמר בזכרוני. ולכן אין לסמוך על תשובתי זו כלל למעשה, כי צריך לראות קודם כל מה שהעלו הגאונים הנ”ל. …

ויש להסתפק בפנויה אם מותר לה לקבל זרע. לקבל זרע מישראל יש חשש של אח נושא אחותו, אבל מעכו”ם אין חשש לכאורה.

כל הנ”ל כתבתי רק לשם ברור צדדי הספק ולא להורות הלכה למעשה.5

Rav Moshe Feinstein, in his famous ruling, in one of the most controversial responsa of the twentieth century, permitting (בשעת הדחק גדול) artificial insemination from a donor to a childless married woman, also argues categorically that the Talmudic concerns are obviated by the use of non-Jewish sperm:

אבל מכיון שהטעם מפורש שם שהוא מדין גזירה שמא ישא אחותו מאביו וכן הוא בבית שמואל סימן א’ ס”ק י’, יש להתיר בזרע של נכרי שכיון שהולד יהיה ישראל כיון שאמו ישראלית אין לחוש לכלום דאין לו יחוס להאב הנכרי אף אם היה דרך ביאה וכל שכן כשאינו דרך ביאה אלא מאמבטי. …

ולכן יש להתיר בשעת הדחק גדול ומצטערים מאד בהשתוקקם לולד, לזרוק להאשה במעיה זרע של נכרי דוקא.6

He argues further that if necessary, we may even assume that an unknown donor (at least one from a non-Jewish majority country) is probably non-Jewish:

ומסתבר שאף סתם זרע יש לתלות שהוא של נכרים כי רוב אלו שמוציאין זרע לזה הם נכרים, לבד מה שבהמדינה הם רוב עכו”ם הרי ביחוד בהוצאת זרע שהוא דבר איסור הרי אין להחשיב חלק גדול מישראל מעושין זה אלא רק אלו שאינם שומרי תורה שלכן הוא מיעוטא דמיעוטא מישראל ויש למיזל בתר רובא שהם מנכרים, ואם אפשר להודע בברור שהוא של נכרים טוב לשאול על זה.

Rav Moshe reiterates his position in several follow-up responsa:

ונשאר מה שיש לאסור מצד גזירה שמא ישא אחותו מאביו שכתב בהגהת סמ”ק משום שנחשב בנו של בעל הזרע. אבל הא זה שייך רק בזרע של ישראל ולא בזרע של נכרי שאין מתייחס אחריו אלא אחר האם הישראלית וכיון שהרוב הוא של נכרים דהערים שבכאן וכל המדינה הם רוב נכרים, ולבד זה אלו המוציאין זרע שלהם לדבר זה ודאי הם רוב נכרים שהרי הוא דבר האסור שנמצא שחלק גדול מישראל לא נכנסו כלל בחשבון העושים זה,

ולא מובן מה שכתב כתר”ה שיש גם מומרים שיש לחוש שיעשו זה הא על כל פנים חלק גדול שהם שומרי תורה אינם חשודים שיעברו איסור הוצאת זרע לבטלה ולא תנאף ביד, ונשאר רק חלק אחד מישראל שיש לחושדם שהם נגד הנכרים מיעוטא דמיעוטא שאין לחוש אף לאיסור חמור,

וכל שכן שאף אם הוא ודאי זרע של ישראל הוא רק חשש דלכתחלה מהא דאסור לישא אשה במדינה זו וילך וישא אשה אחרת במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו ביבמות דף ל”ז, אבל בדיעבד שעבר ונשא לא נאסרו מלישא נשים מחשש שמא ישא את אחותו משום דאזלינן בתר רובא, וכדחזינן שאסופי באופן שלא נאסר מחשש ממזרות כגון במצאו מהול ומשלטי הדמיה וכדומה שאיתא בקידושין דף ע”ג ובשלחן ערוך סימן ד’ סעיף ל”א, מותר לישא אשה ולא נאסר מטעם שמא ישא את אחותו מאביו או מאמו7 והוא משום דאזלינן בתר רובא, שכל שכן בזרע יש לסמוך ארובא דנכרים ולומר שהזרע הוא של נכרי כיון שרק על איסורא דלכתחלה הוא.8

In this responsum, Rav Moshe asserts that the Talmudic concern over השראת השכינה is also inapplicable where non-Jewish sperm is used:

והנה ברור שכיון שאינו מתייחס אחר האב שהולד הולך אחר האם בזרע של נכרי ואין לו אב כלל ליתא בזה החסרון דאין השכינה שורה אלא על הודאים דילפינן מקרא דולזרעך אחריך, שהרי אין בזה שום ספק דהוא ודאי שאין לו אב והקרא קאי רק כשמתייחס אחר האב ואינו ידוע של מי הוא כהא דניסת בתוך ג’ חדשים למיתת ולגירושי בעלה הראשון שהם בני ערבוביא לרש”י, דכיון דאינו הולך כלל אחר האב הרי ליכא ערבוביא.

It is worth recalling that Rav Moshe famously begins this responsum by insisting that “my outlook is only from the knowledge of the Torah, without any admixture of external ideas”, as opposed to the objections of his correspondent, R. Moshe Chaim Efraim Bloch, which he characterizes as “coming from outlooks that come from the knowledge of external ideas, that without realizing it, influence even great ones in wisdom to understand the commandments of Hashem Yisbarach in His holy Torah according to those false ideas”:

והערעור של כתר”ה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות השם יתברך בתוה”ק לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן.

ואני ברוך השם שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה.9

And he concludes by ringingly insisting that “all my words are right and correct”, but nevertheless thanking his correspondent “since his intention was for the sake of Heaven”:

והנה יראה כתר”ה שכל דברי צודקים ונכונים ומיושבים על פי התורה וכלפי שמיא וטהרת וקדושת ישראל וכל הרעש שהרעיש כתר”ה נסתלק. אך עם כל זה אני אומר לו יישר כח על מכתבו כיון שהיתה כוונתו לשם שמים.10

In yet another responsum, Rav Moshe is even more sharply dismissive of his critics (although he does state that he “does not wish to publicize these words, that are not to be written in monthlies that are accessible to every man and woman, for we do not expound on these matters to [an audience of] three, like עריות, as in Hagigah folio 11, and certainly not in a monthly which is sent to thousands and even to simple people who are far from fear of Heaven and fear of sin and merely seek the shadow of a היתר to fool themselves”):

ולהלכה הוא ברור כמו שכתבתי בספרי וכל המאמרים שנכתבו בירחונים הם דברים הבדוין מסברת עצמן נגד דברי רבותינו הראשונים והאחרונים ואף נגד מקומות שהזכירו בעצמן.

וכבר בארתי הדברים שכתבו אבל איני רוצה לפרסם דברים אלו שלא ניתנו לכתוב בירחונים המסורים לכל איש ואשה כי דברים כאלו אין דורשין בשלשה כמו בעריות כדאיתא בחגיגה דף י”א, וכל שכן שלא בירחון הנשלח לאלפים וגם לאנשים פשוטים ורחוקים מיראת השם ויראת חטא ומחפשים רק לצל היתר לרמות את עצמן.

וכבר הודעתי שצריך להשמיט מלהתיר ויש ליעץ שלא לעשות זה מפני השלום שישרה בהבית כאשר אני נוהג בזה.11

One final, very self-confident reiteration (“from what I have written in my responsa … they are all true and clear according to the Law, it is not possible to regret them”):

הנה ממה שכתבתי בתשובותי … כולם אמת וברור לדינא לא שייך להתחרט מהם וליכא שום חששות בזריקת זרע של נכרים, אבל למעשה לא הוריתי לעשות כן מטעם שלענין קיום מצות פריה ורביה לבעלה אין זה כלום, והאשה הא אינה מחויבת, ושייך שיצא מזה קנאה גדולה לבעלה ולכן אין זה עצה טובה, …ודאי אין ליעץ לעשות כן מטעם שכתבתי, … ומה שכתב כתר”ה עיקר החשש הוא שמא ישא אח את אחותו הא לא שייך בשל נכרים כדכתבתי בתשובותי.12

[We should note that even though Rav Moshe repeatedly recommends against advising infertile couples to do this, it seems that his concern was for the “שלום שישרה בבית” and to avoid “קנאה גדולה לבעלה”, which are obviously irrelevant to our case of the single woman.]

And now to R. Abraham’s discussion:

דיבר אתי רופא נשים בשאלה של אשה רווקה מסורתית בת 30 ומעלה שהתייאשה מלהתתחתן אך רוצה להיות אם לילד. לשם כך היא מבקשת שיעשו לה הזרעה מלאכותית בתנאים הבאים:

  • א. התורם יהיה יהודי.
  • שלא יהיה בו שום פסול מבחינת יחוס.
  • שגורם שלישי (ולא היא), כגון משרד הדתות או משרד הבריאות ידעו על זהותו של תורם הזרע כדי למנוע בעיות בעתיד.
  • כמובן שהזרע ילקח מתורם שבין כה וכה תורם את זרעו (עבור תשלום) לבנק הזרע.

אמרתי לו שהדבר נראה לי מכוער אך לא ידעתי אם יש איסור מוגדר ומפורש במעשה כזה כשהזרע כבר בנמצא. ענה לי אותו רופא שמכיון שדבר כזה נעשה באופן לא מבוקר אצל בתולות אחרות, אולי מוטב שלפחות כאן המעשה ייעשה בתנאים מבוקרים כפי שמפורטים לעיל על אף הכיעור בעצם ההשקפה והמעשה, מאשר ייעשה ללא בקרה.

וראיתו ממה שכותב הגר”א נבנצל שליט”א בהערותיו על מאמרו של הגרא”י וולדינברג זצ”ל שאוסר הפריה במבחנה לזוג שאין להם ילדים. וז”ל של הגר”א נבנצל שליט”א:

מה שחשש שיוצרים בעיות מרקיעות שחקים אטו כולי עלמא צייתי דינא, הלא הבעיות צצות בלאו הכי ובינתיים כנ”ל מוטל על כף המאזניים אושרו של זוג ישראל, עכ”ל

אך נראה לי שיש לחלק, כי במקרה של הפריה במבחנה עומדת על הפרק בעיה של שלום בית, אושר של זוג יהודי והרצון לקיים מצות הבורא וכפי שמזכיר שם הגר”א נבנצל שליט”א, מה שאין כן במקרה דנן יש כאן רק תאוה של אשה להיות אם בדרך שאינה דרך של בנות ישראל. ואמנם לא ניתן למנוע הדבר אבל מנין לנו שיהיה מותר לעזור לה אפילו אם כוונתה היא כדי למנוע בעיות בעתיד.

והסכים אתי הגרש”ז אויערבאך זצ”ל. ועוד כתב לי הגאון זצ”ל:

נאמר “הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך”, ובזה היא מביאה חשד של זנות על עצמה וגם לנולד יהיו קשיים ומי יודע אם לא יצטער הרבה. נוסף לזה יש לחשוש שזרע פגום שנולד בעבירה של מוציא שכבת זרע לבטלה, יתכן שיש לזה השפעה גם על הנוצר מזה.13

וכן שמעתי ממו”ר הגרי”י נויברט שליט”א.14

Note that while it is impossible to know precisely what form Rav Auerbach’s initial “agreement” to R. Abraham took, in his written response, he avoids the term אסור, and indeed, it would seem quite hard to state an absolute prohibition based upon the speculative and, in our view, not entirely compelling, reasons that he provides. The arguments that the sin of הוצז”ל may negatively affect the child, and that his origin will cause him to experience “difficulties” and to perhaps “suffer greatly” hardly seem dispositive; are they really sufficient reason to prohibit a desperately lonely woman from achieving at least some sort of family.15 Rav Auerbach himself admits that the potential negative effect of the sin upon the child is merely a “[possiblity]”, and is it really so that a woman must refrain from procreation if there is a chance that her child may experience “difficulties” and “suffer greatly”? Say she has a hereditary medical condition, and there is a significant chance that her offspring may be affected by it – do we prohibit her from marrying and bearing children? It is also apparent that neither Rav Weinberg nor Rav Moshe were concerned about the problem of the child’s conception being rooted in an act of הוצז”ל.

Regarding Rav Auerbach’s concern about her bringing a “suspicion of fornication” upon herself, is this really such a problem? She can explain to her community the step that she is taking, and then those who know her will know the truth, and those who do not know her will assume that she had been married. I concede that the point is debatable, but Rav Auerbach’s concern does not seem to be unanswerable.

Many of the above sources are mentioned in R. Professor Avraham Steinberg’s typically excellent article on the topic of artificial insemination. Here is his discussion of the case of the single woman:

הזרעה מלאכותית באישה פנויה

הכול סבורים שדין ממזר אינו חל על ולד שנולד לאישה פנויה מהזרעה מלאכותית, אך שאלה היא אם הדבר מותר לכתחילה. ויש מי שאוסר את הדבר במפורש מדין שתוקי, וגם משום שבמקרה זה יש חשש שיישא אח את אחותו. נימוק נוסף שהועלה נגד הפריית אישה פנויה הוא, שהאישה מוציאה על עצמה לעז של חשד זנות.

כדי למנוע חשש שהילד יוכרז כשתוקי (היינו ספק ממזר), וגם למנוע את האפשרות שיישא הוולד את אחותו מאביו, יש להפקיד את שם תורם הזרע בבית דין, כך לא יוכרז כשתוקי, וכשיבוא להינשא, יבדקו אם יש קרבת משפחה – בינו ובין בן זוגו או בת זוגו – המונעת את נישואיהם. יחד עם זאת, כדי להגן על סודיות שמו של תורם הזרע, יש להגביל את הגישה למידע זה רק לדיינים שהורשו לכך.

See also Devorah Ross’s16 excellent, comprehensive paper focusing specifically on the case of the single woman (DOC), in which she, too, argues that Rav Auerbach’s concern against engendering suspicion are not really sufficient to prohibit the practice outright:

אכן, אפשר לתאר שבמצבים מסוימים, או חברות מסוימות, דבר כזה יביא חשד על האשה. אולם, לא נראה שיש בכך כדי לאסור את המעשה. מעניין לציין כי הרב אברהם, שכתב את ספרו כהערות על השלחן ערוך, הביא סיפור זה כהערה על אבן העזר, סימן א’ סעיף י”ג. בסעיף זה אומר השו”ע כי אשה אינה מצווה על פריה ורביה, והרמ”א מעיר עליו שם כי בכל זאת, אין לאשה לעמוד בלא איש משום חשדא. כלומר, נראה שאם אשה פנויה לא מצאה לעצמה בן-זוג, הרי אין לה דרך להימלט מן החשד בכל מקרה!

She also suggests that some of the opponents of the practice may be guilty of being influenced by what Rav Moshe disparaged as “השקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות”:

ד”ר אברהם שטיינברג אומר לגבי הזרעה לנשים פנויות

ברור שמבחינה מוסרית יש במצב זה סלידה רבה יותר מאשר באשה נשואה שלא הצליחה להתעבר מבעלה.

כפי שראינו לעיל, ברור שמבחינה הלכתית מצבן של נשים פנויות דווקא קל יותר. ד”ר שטיינברג אינו מפרט את הסיבות לסלידתו, אך נראה שהיא נובעת בעיקר מדעות קדומות, או, ממה שהרב פיינשטיין מכנה, בקטע המצוטט מדבריו בפרק ד לעיל, מ”השקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות”. בקשר לכך אצטט ממאמרה של Gina Kolata בנושא השכפול הגנטי, שפורסם ב- New York Times, ב – 2 בדצמבר 1997:

..new reproductive arrangements pass through several predictable stages, from “horrified negation” to “negation without horror” to “slow and gradual curiosity, study, evaluation, and finally a very slow but steady acceptance.”

While I do not know if this is a fair criticism of R. Dr. Steinberg, I have no doubt that it can be fairly applied to at least some of the more vehement naysayers on our issue.

So, to summarize:

  • The primary concern of the Poskim with artificial insemination by a single woman is for the problems raised by the aforementioned Gemara, which can be avoided by using non-Jewish sperm.
  • Rav Auerbach’s concerns are speculative, and not necessarily accepted by other Poskim.
  1. יבמות מא.-: – קשר []
  2. שם מב. []
  3. שו”ת ציץ אליעזר חלק ט’ סימן נ”א שער ד’ פרק ב’, ועיין עוד חלק ט”ו סימן מ”ה []
  4. שם, סיכום שבסוף התשובה, אות ה []
  5. שו”ת שרידי אש, חלק ג’ סימן ה []
  6. שו”ת אגרות משה אה”ע חלק א’ (נוא יארק תשל”ד) סימן ע”א ד”ה ודין זרע []
  7. עיין בית שמואל שם סוף ס”ק נ”ד, וס”ק ס”ו []
  8. שם אה”ע חלק ב’ (נוא יארק תשכ”ד) סימן י”א ד”ה ונשאר []
  9. שם ד”ה הנה קבלתי []
  10. שם ד”ה והנה יראה כתר”ה []
  11. שם אה”ע חלק ג’ (נוא יארק תשל”ג) סוף סימן י”ד []
  12. שם אה”ע חלק ד’ (בני ברק תשמ”ה) סימן ל”ב אות ה []
  13. דברים אלו נדפסו בשו”ת מנחת שלמה חלק ג’ סימן ק”ג אות ט”ז []
  14. נשמת אברהם, מהדורה שנייה מורחבת, כרך ג’ חלק אה”ע (ירושלים תשס”ז), סימן א’ סעיף י”ג אות י’ #1, עמודים מח-מט []
  15. Additionally, insofar as we are anyway using non-Jewish sperm, we must consider whether a non-Jew is prohibited from being מוצז”ל. I assume that this is discussed, but I am not familiar with the issue. []
  16. According to this page, Ms. Ross is a single mother, although it is not specified whether she conceived naturally, or via artificial means. []